הצרות של אל על מתנקזות בחשיבה שהיא "לאומית"

הצרות הכלכליות המרכזיות של אל על נובעות מכך שהיא ייחסה לעצמה את המושג חברת תעופה "לאומית", שמעולם לא ניתן לה, וסביב "הלאומית" הזאת היא בנתה DNA כלכלי שגוי הגורס, כי חשיבותה זהה לצבא. בתוך אל על ישנם רבים המכנים את החברה כטייסת האזרחית של המדינה. חשיבה זו החלה כאשר אל על הייתה חברה ממשלתית ונמשכת עד היום כשהיא חברה ציבורית בשליטה פרטית. המחשבה שהיא חברת לאומית הרחיקה אותה, עוד לפני משבר הקורונה, מחשיבה כלכלית פיננסית מעמיקה עם מדדי זהירות תפעולית מתאימים, דרדרה אותה להפסדים כבדים, במחשבה שהמדינה תעזור לה להיחלץ מהפסדיה בגלל שהיא חברה לאומית.

נוסדה כמוביל נקוב בלבד

כשנוסדה אל על כחברה ממשלתית היא הוגדרה כמוביל נקוב ישראלי ותו לא. "הלאומית" נכנסה לחברה מאוחר יותר כצעד יחסי ציבור. ראוי להדגיש, כי ישראייר וארקיע גם הן מובילות ישראליות נקובות חשובות למדינה. "הלאומית" הייתה כל כך חזקה ב-DNA של אל על עד שהיא התנגדה לפני הרבה שנים לקיומה של חברת תעופה ישראלית בשם מעוף ולקיומה של חברת תעופה בבעלות ישראלית בשם טאוור אייר, עד ששתי החברות ירדו מבמת התעופה הישראלית.

בזמן הפרטתה שכנעה אל על את הגורמים הממשלתיים, שהמדינה תחזיק מניית זהב כחלק מהמניות שהופרטו לגורמים ציבוריים ופרטיים. עד היום רואה בכך אל על את הקשר החזק להיותה חברת תעופה לאומית. חשיבה שגויה, כי מבחינת המדינה כל מטרת מניית הזהב היא שמטוסי החברה יעמדו בשעת חירום למטרות המדינה. מה גם, שכך צפוי בלי מניית זהב גם למטוסי ישראייר וארקיע, הלא מוחכרים.

ההחלטה לאסור עליה לטוס בשבתות וחגים התקבלה בהסכם קואליציוני בשנת 1977, והיא בוצעה בגלל שאל על הייתה אז חברה ממשלתית והאיסור נמשך עד היום. צעד שגוי לכל הדעות, למרות התירוץ הישן של אל על, שבכך היא משמרת אצלה את הלקוחות הדתיים. ביוני 2003 הוצעו מניות אל על למכירה לציבור ובינואר 2005 היא הפכה לחברה ציבורית בשליטת כנפיים. למרות זאת, היא המשיכה לכנות עצמה מוביל לאומי. יש לציין שעד 1977 החברה טסה בשבתות וחגים והדתיים לא הדירו רגליהם ממטוסיה.

המחשבה שהיא חברת לאומית הרחיקה אותה, עוד לפני משבר הקורונה, מחשיבה כלכלית פיננסית מעמיקה עם מדדי זהירות תפעולית מתאימים, דרדרה אותה להפסדים כבדים, במחשבה שהמדינה תעזור לה להיחלץ מהפסדיה בגלל שהיא חברה לאומית. כך למשל, בשנת 2018 דווח בדוח הרבעון הראשון, כי המדדים התפעוליים של החברה הראו כי היא פעלה במגבלות כושר הייצור שלה, מצד אחד חל גידול בקטעי הנוסע שהטיסה החברה בנוסע-ק”מ (RPK) ובהיצע המושבים (ASK), שיעור התפוסה עלה וההכנסה הממוצעת ל-RPK  גדלה אף היא, אבל לאור  העלייה החדה בתנועת הנוסעים בנתב”ג חלה ירידה ניכרת בנתח השוק של החברה בנתב"ג, אשר לא לוותה בגידול מקביל בהיצע המושבים אותם הציעה החברה, בעיקר בשל מגבלות כושר הייצור שלה.

כך היה גם כל השנים עד פרוץ משבר הקורונה. התוצאה: הפסד של 52.167 מיליון דולר ב-2018, הפסד של 59.601 מיליון דולר ב-2019 והפסד של כ-531 מיליון דולר ב-2020. גם ברבעון הראשון של 2021 היא הפסידה 86.1 מיליון דולר.

במרץ השנה קיבלה אל על מענק ממשלתי בסכום של 210 מיליון דולר לא בגלל היותה "לאומית" אלא כדי לסייע לה להתגבר על משבר הקורונה, כפי שקיבלו בסכומים הרבה יותר קטנים, ישראייר וארקיע. צעדים שנקטו הרבה מדינות על מנת לעזור לחברות התעופה במשבר הקשה הזה. אבל היות ואל על היא חברת תעופה מפסידה – סיכם האוצר שקבלת הסיוע הממשלתי מותנה בכך שאל על תבצע הנפקת מניות בסכום של 105 מיליון דולר נוספים ושבעל השליטה בחברה יזרים 43 מיליון להנפקה זו. הסדר שלא בוצע עד היום.

בחשיבה שהיא חברה לאומית ולא חברה ציבורית בשליטה פרטית ובטענה, כי נוצרו שינויים עסקיים בגין השפעות וריאנט דלתא של נגיף הקורונה, פנתה אל על למשרד האוצר בבקשה  לדחות את התחייבותה בהסכם עם המדינה לביצוע הנפקת הון מניות, אופציות או תמהיל של השניים בהיקף של לפחות 105 מיליון דולר ארה"ב למועד מאוחר יותר, במקום המועד הקבוע בהסכם עם המדינה עד ליום 31 יולי 2021. החברה גם ביקשה לדחות את הזרמת 43 מיליון דולר של הבעלים.

וזה עוד לא הכל. היא גם דורשת מהאוצר הלוואה בערבות מדינה בסכום של 200 מיליון דולר ופיצוי על נזקי הקורונה בסכום של עשרות מיליוני דולר,  בגין אובדן הכנסות שתקנות הקורונה החדשות יגרמו לה בחודשי הקיץ.

כאמור, אל על היא חברה ציבורית בשליטה פרטית. בעלי עניין בה מחזיקים ב-62.95% ממניות אל על והציבור מחזיק ב-37.05%. התעקשותה של אל על לא לקיים את תנאי ההסכם עם משרד האוצר, הניעו בעל מניות באל על להגיש תביעה נגזרת ובקשה לאישורה כתובענה נגזרת, למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו כנגד החברה, חברי הדירקטוריון של החברה, שכיהנו נכון לחודש יולי 2021, וכנגד כנפי נשרים תעופה בעלת השליטה באל על.

הטענות העיקריות בתביעה הן: שחברי דירקטוריון החברה הפרו את חובת הזהירות וחובת האמונים שלהם כלפי החברה – לא פעלו לכך שהחברה תבצע הנפקת הון מניות, אופציות או תמהיל של השניים עד ליום 31 ביולי 2021, בהיקף של לפחות 105 מיליון דולר, ולכל הפחות לא עמדו על התחייבותה של בעלת השליטה להזמין במסגרת ההנפקה בסכום שלא יפחת מסך של 43 מיליון דולר.

בעל המניות בחברה דורש פיצוי מאל על בגין הנזק אשר נגרם לה בסך של 105 מיליון דולר, פיצוי מאל על בגין הנזק אשר נגרם לה בסך של 43 מיליון דולר, הסכום שהתחייבה בעלת השליטה להשקיע בחברה במסגרת ההנפקה, או מתן צו עשה לפיו על החברה לבצע את ההנפקה באופן שנקבע בהסכם עם המדינה. בנוסף, מתבקש בית המשפט להורות לבעלת השליטה לשלם לחברה סך של 43 מיליון דולר, לאור הפרת התחייבותה לרכוש מניות בסך זה במסגרת ההנפקה.

אל על הודיעה כי תלמד את פרטי הבקשה ותעביר התייחסותה כמתחייב על פי הדין. הגשת התביעה הנגזרת מוכיחה יותר מכל, כי אל על היא חברת תעופה ציבורית בשליטה פרטית ובהתאם לכך היא חייבת לפעול כלכלית ופיננסית, ולא במחשבה שהיא "לאומית".

כתובת מקוצרת לכתבה זו: https://www.ias.co.il?p=118452