שוש להבמשפחות החטופים, השבים והשבות, מנהיגי מדינות, דיפלומטים, עיתונאים ומאות אלפי אנשים בארץ ובעולם, עונדים את הדסקיות שהפכו לסמל המלחמה. עתה גם כמיצג ענק בשערי נתב"ג
מיצג הדיסקיות בנתב"ג. צילום זיו ברק
הדסקיות, שהפכו לסמל המאבק להחזרת החטופים, הגיעו לנתב"ג, שלושה חודשים מהשבת השחורה, כמיצג עוצמתי בלב שדה התעופה. על קיר זכוכית גדול ושקוף, הוקם בעזרת קונסטרוקציה מיוחדת מעיין "מובייל" ברוחב של כ 10 מ', המורכבים ממאות דיסקיות בגדלים שונים. כל אחת מכ-800 הדיסקיות תלויה באורך שונה, ושבירת האור הנפרדת על גבי כל אחת מהן, גורמת לכך שהמיצג נראה כמשתנה בכל זווית חדשה שמביטים בו. הדיסקית הנה סמל כל ישראלי מזה עשרות שנים, הבחירה בנתב"ג – שער הכניסה לישראל, היא בחירה טבעית למיצג הדיסקיות. מטרת המיזם היא להדהד ליוצאים את הארץ והשבים אליה, את הערבות ההדדית, המחויבות והסולידריות עם החטופים ומשפחותיהם. המיזם קורא להחזרה של כל החטופים באשר הם.
מאחורי הדיסקיות שנראה כי כל אדם שלישי ברחוב בישראל עונד אותן, ואף הגיעו עד דובר הבית הלבן, שר ההגנה האמריקאי, האפיפיור, אילון מאסק וסרגיי ברין מייסד גוגל, מסתתר סיפור של יוזמה. עוד במהלך השבעה באוקטובר, כשמימדי האסון עוד לא היו ידועים, היו מי שהבינו שמדובר באסון בקנה מידה שלא נראה. יחד הם הקימו חמ"ל שהחל בסלון ביתי, שכבר בשעות הבוקר של שבת עסק בחילוץ והצלה מיישובי העוטף, "חמ"ל חילוץ והצלה" כפי שנקרא הוא המקום בו נולדה גם יוזמת דיסקיות החטופים ובדיעבד, החמ"ל הזה היה סנונית ראשונה ב"ארץ החמ"לים" ששטפה את ישראל, כאשר עשרות אלפי מתנדבים נרתמו לסיוע ומאות מיליוני שקלים גויסו כתרומות ללוחמים, לתושבי העוטף והמפונים מהצפון והדרום.
רעיון הדסקיות עלה כבר בשבוע הראשון של המלחמה, מתוך רצון ליצור מחויבות אישית ואנושית של כל מי שעונד את הדיסקית, למען השבת החטופים והחטופות. הדיסקיות הפכו לאחד מסמליה הבולטים של המלחמה, והתרומה בקנייתן הפכה לאחד ממקורות הסיוע המשמעותיים למשפחות החטופים, שכל ההכנסות התרומה ממכירת הדיסקיות מועברות למטה המשפחות להשבת החטופים והנעדרים. ״הדיסקית היא סמל כל ישראלי, ומבטאת מחויבות והתגייסות״, מספר טמיר רייכר, מי שתוך כדי תפעול חמ"ל החילוץ וההצלה, יזם את פרויקט הדיסקית וגם כתב את המילים "הלב שלנו שבוי בעזה".
הוא מתאר במילים שלו מה עומד מאחוריהן: "במהלך הפוגה מהחמ"ל, חשבתי איך מסכמים בארבע מילים את שברון הלב שהעם שלנו חווה, איך ארבע מילים יוכלו לתאר את כל קשת החטופים: פעוטות, תינוקות וילדים, נשים וגברים, סבתות וסבים צעירות וצעירים וכמובן חיילות וחיילים. המשותף לכולם הוא הלב של האהובים שנשארו מאחור, ועד שישובו החטופים כולם, הלב של המשפחות והקרובים נמצא שבוי בעזה, הלב שלהם ושל כולנו כמדינה".
טמיר רייכר, יזם הפרויקט: "אנחנו חונכים את מיצג דיסקיות החטופים בשער הכניסה והיציאה הראשי של מדינת ישראל. המיצג מוקם באופן סמלי בצמוד לפסלו של דוד בן גוריון, כדי לאשרר את המחויבות הבלתי מעורערת של כולנו להשבת החטופים והחטופות שלנו כולם. אני רוצה להודות להנהלת שדה תעופה בן גוריון ולצוות המדהים על ההירתמות להקמת המיצג".
