צעד לאחור וצעד קדימה

TIBRUS-7

התיירות בישראל מתנהגת כפזמון שיר הילדים הידוע – צעד לאחור וצעד קדימה, בהבדל בולט, שהצעד לאחור הוא גדול והצעד קדימה קטן. עכשיו כשגם בריטניה פרסמה אזהרת מסע לישראל, בעקבות פיגוע הירי ביום שישי בתל אביב, אחרי שארה"ב פרסמה אזהרת מסע כבר בדצמבר, כשבתל אביב חוששים לשלוח את הילדים לגנים ולבתי ספר, וכשאירועי הדקירות וירי לא נפסקים – הצעד לאחור הוא כבר ענקי.

בריטניה שדרגה את אזהרת המסע

בריטניה כבר הזהירה את אזרחיה מנסיעה לירושלים, קצת אחרי שהחלו שם אירועי הביטחון ולאור הגל הנוכחי של התקפות אלימות על מטרות ישראליות, שהחל לפני שלושה חודשים. הבריטים הונחו אז "להימנע משימוש באוטובוסים בירושלים ורק להשתמש ברכבת הקלה בין הר הרצל וגבעת תחמושת. עכשיו היא עדכנה את אזהרת המסע וציינה, כי "ישנם תקריות אלימות מתמשכות בישראל ובגדה המערבית, כולל תל אביב, מזרח ירושלים והעיר העתיקה". תוך הדגשה, כי יש סיכון שתיירים, או עוברי אורח, יכולים להיקלע לאירוע ולכן צריכים בכל עת על המשמר.

אזהרות המסע אינן פוליטיות, כפי שמכנים זאת גורמי תיירות בארץ, אלא מתריעות מפני סכנות פוטנציאליות. הן נוצרות בתשובה לשאלות אזרחים, הנובעות מהפחד לבקר באזורים מוכי טרור, כפי שקרה בפריז לאחר הפיגוע הרצחני בעיר. מה גם שככל שהאירועים הביטחוניים בארץ רציפים, הפחד להגיע אלינו מתגבר.

פחד אמיתי

פחד אמיתי הוא פחד שעולה בנו ממשהו אמיתי שקורה לנו כאן ועכשיו, כפי שקורה עכשיו בתל אביב כשהורים חוששים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר. אלה פחדים אמיתיים שהמטרה שלהם היא פשוט לאותת לנו שקיימת סכנה אמיתית לחיים שלנו.

המטרה של הפחד היא להרתיע אותנו מדברים שמסוכנים לנו בחיים והדרך הטובה ביותר לשחרר פחד היא לתת לו לעשות את העבודה שלו – להפחיד אותנו ואז הוא משתחרר, כי המוח רואה שאין איום בקוד הזה, שהוא סתם אשליה ואז הוא נעלם. כל זה בתנאי שאירועי הטרור הם חד פעמיים ולא רציפים, כפי שמתרחשים עתה בארץ. 

אין חדש תחת השמש

"מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש", נאמר בקהלת. פסוק שכל כך מתאים למציאות חיינו התיירותיים. כך למשל, בדצמבר 2014 פרסם בנק ישראל את עבודתו של רן שהרבני, שבחן את השפעותיהם של המצב הביטחוני, התדמית ומשתנים כלכליים על הגעת תיירים מסוגים שונים לישראל בין הרביע הראשון של שנת 2000 לרביע הרביעי של 2010 (לפני צוק איתן). נמצא שהגעת תיירים מושפעת מאוד מהמצב הביטחוני, וזאת במידה דיפרנציאלית לפי סוגיהם השונים: תיירים המגיעים למטרת צליינות, חופשה או טיול מושפעים מרמת הטרור במידה רבה, ואילו המגיעים למטרת עסקים וביקורי קרובים מושפעים במידה מועטה; כן נמצא כי תיירים שיש להם זיקה למדינת ישראל – בהם יהודים ותיירים שכבר ביקרו בישראל – מושפעים מרמת הטרור במידה מועטה.

השפעת סגנון החיים בישראל

עוד מצא אז שהרבני, כי תדמיתה של ישראל משפיעה אף היא על מספר התיירים: תיירים המגיעים למטרות עסקים מושפעים מהתדמית העסקית של ישראל, ותיירים המגיעים לחופשה ו/ או טיול, לצליינות, ובמידת מה גם לעסקים, מושפעים מתדמיתה בתחום סגנון החיים. תיירים מאירופה מושפעים מהתדמית בתחום סגנון החיים יותר מאשר תיירים מצפון אמריקה. למשתנים הכלכליים יש השפעה משנית על בואם של התיירים: ייסוף של שער החליפין הריאלי בישראל מפחית אך במעט את כמות התיירים המגיעים אליה. אבל, השפעת המשתנים הכלכליים רבה יותר כשרמת הטרור נמוכה.

במצב כזה של צעד ביטחוני לאחור נעשית מלאכתם של שר התיירות ואנשי משרדו קשה שבעתיים. מה גם שאת פירות תוכניותיהם, שהחלו ב-2015 – כמו תגבור פעילות השיווק עם תמרוץ חברות תעופה שמפעילות כבר החורף יותר מ-30 טיסות בשבוע לאילת; פרסום מכרז להקמת רשת בתי מלון עממיים במטרה להוזיל את הנופש; ביצוע רפורמה המזרזת הקמת בתי מלון, פעולות שיווק בשוק הסיני והכנת תשתית מתאימה לביקורם בארץ, שיתוף פעולה עם גרמניה בתוכנית בעקבות ישו ולוטר פיתוח ומערכות דיגיטאליות מתקדמות – נוכל להיווכח אולי רק השנה ולראות אם הם אכן הצליחו לפרק את הפחד ולהאיץ את בואם של התיירים והמבקרים.