מלונות ישראל והמסעדות נגד מונופול הרבנות

הגיעו מים עד נפש. למלונאים ולמסעדנים נמאס לקבל את מונופול הכשרות, שמשית בשטח קשיים, כשלים וחוסר יעילות, וגורם לייקור המחירים לאורחים. בנוסף, גם צרכני הכשרות סובלים מהשגחה לא איכותית ומכך, שקשה לסמוך על תעודת הכשרות של הרבנות.

יחד עם תנועת נאמני תורה ועבודה (תנועה דתית אורתודוכסית, הפועלת לשיפור שירותי הדת בישראל), פנו היום התאחדות המלונות לישראל ואיגוד המסעדות לבג"ץ, באמצעות עו"ד אסף בנמלך ונעמה הורן ממשרד עו"ד טולצ'ינסקי שטרן מרציאנו כהן לויצקי ושות', בבקשה להימנות כ'ידידות בית המשפט', בעתירה כנגד הרבנות הראשית לישראל, המשרד לשירותי דת והמועצה הדתית ירושלים.

הליך ידיד בית משפט מייצג, מתוקף  תפקידו או עיסוקו, אינטרס או מומחיות שמן הראוי שיישמעו בפני בית המשפט בסכסוך ספציפי.

מהפך בעמדת היועץ המשפטי

בפנייה לבית המשפט נאמר כי היא מוגשת על רקע מהפך בעמדת היועץ המשפטי הנוכחי לממשלה (ובניגוד לעמדת פרקליט המדינה), ואימוץ עמדת הרבנות הראשית, ולפיה:  בית אוכל אינו רשאי להציג בכתב מצג כשרותי כלשהו, זולת אם יש ברשותו תעודת כשרות מטעם הרבנות הראשית.

עוד נאמר כי, מדובר בשינוי דרמטי מצד היועמ"ש, שאמור לייצג את האינטרס הציבורי, וכי יש צורך בהשמעת עמדה מאוזנת ומתונה, המתחשבת מצד אחד, בחוקתיות חוק איסור הונאה בכשרות ובחשיבות ערך הכשרות, ומצד שני, במציאות בשטח, המדרדרת את תחום הכשרות לתהומות של אי סדרים (ואף שחיתות), חוסר יעילות, ושרירותיות הגורמים לנזקים לציבור ולבעלי העסקים, לערך הכשרות, ולמארג העדין של יחסי דת ומדינה.

חפצים להגיש אוכל כשר

לדברי מנכ"ל התאחדות המלונות בישראל, נועז בר ניר: "רוב בתי המלון חפצים להגיש לאורחיהם מזון כשר לפי ההלכה, והם מבינים את הצורך בהשגחה על אופן הכנתו. אלא שהדרך השרירותית שבה כופה מערך הכשרות של הרבנות את נהליו והוראותיו מרחיק רבים מן הכשרות. מדובר בסטנדרט מחמיר, שלא כמתחייב על פי ההלכה, בין אם באמצעות נהלי הרבנות הראשית, ובין אם באמצעות הוראות שרירותיות של משגיחי הכשרות".

לתקן את מערך הכשרות

אומר ד"ר חנן מנדל יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה: ״הביקורת שהטיח השופט רובינשטיין במערך הכשרות, על כשליו ובעיותיו, מהווה רוח גבית ליוזמתנו לתקן את מערך הכשרות ולשפר את איכות ההשגחה על הכשרות בישראל. עם זאת, אנו סבורים כי הונאת הכשרות האמתית מתרחשת במערך הכשרות הנוכחי, ולא על ידי הגופים הפרטיים. על כן החלטנו להצטרף לדיון הנוסף בבג"ץ הכשרות ולהשמיע את קולם של צרכני הכשרות, הקהל השבוי, שאין זה ראוי שניתן לו להמתין שנתיים לתיקון הכשלים הרבים במערך הכשרות כפי שמציע היועמ״ש ד״ר אביחי מנדלבליט בעמדתו החדשה".

דוגמאות מהשטח

הפנייה לבית המשפט מציגה דוגמאות שונות מהשטח. כך למשל, קלחי תירס טריים, תאנים, דבלים, פטריות, תותים, ביצים קלופות (שעבר עליהן לילה במקרר) – הם דברי מאכל כשרים, המצויים בבתים שומרי כשרות, אלא שהרבנות הראשית אוסרת קטגורית על הגשתם בבתי המלון. היא מתירה להגיש פטריות רק מתוצרת מסוימת, ולהגיש פול -אך ורק כשהוא חצוי ולבן. כמו כן, דורשת הרבנות הראשית כי עלי המאכל שמוגשים בבתי המלון (חסה, בזיליקום, שמיר, פטרוזיליה ויתר עשבי התיבול), יהיו מתוצרת מבוקרת, דוגמת: "גוש קטיף", כלומר: גידולים במנותק מהקרקע, ותוך שימוש בחומרי הדברה רבים. כך יוצא שבתי המלון אינם רשאים לרכוש ולהגיש לאורחיהם עלי מאכל מתוצרת חקלאית כשרה רגילה, למרות שזו נמכרת בחנויות וברשתות תחת השגחה.

דוגמה אחרת: מוצרים מסוג "גוש קטיף" ודומיהם, יקרים באופן משמעותי ממקביליהם (עד 400%!! הפרש במחיר), ואינם מומלצים לאכילה, משום שהם מכילים שאריות חומרי הדברה בשיעור גבוה. טענה אחרת שמוזכרת בפנייה היא: האיסור על בתי מלון מסוימים לעשות שימוש בביצים, וחיובם לרכוש נוזל חלבונים! במקום להשתמש בביצים רגילות.

הבעיה מחריפה כאשר בתי מלון נדרשים לרכוש תוצרת מיצרנים מסוימים  בלבד, ללא סיבה הלכתית הנראית לעין, תוך שהמשגיחים, או הרבנות  המקומית, משתלטים על התפריטים ומכתיבים למלונאים מה להגיש, ומה לא להגיש.        

שיקול דעתו של רב מקומי

עוד מתייחסת הפנייה לבית המשפט למבנה המבוזר של הרבנות והמועצות הדתיות, שכתוצאה ממנו תעודות הכשרות המוענקות בארץ אינן בעלת סטנדרט אחיד ואין לכשרות כללים אחידים מחייבים. התוצאה היא: שבנוסף על הוראות הנוהל שמפרסמת הרבנות הראשית, כפוף כל אחד מבתי המלון והמסעדות להוראות של המשגיח המקומי, על פי שיקול דעתו, או על פי שיקול דעת המועצה הדתית המקומית.

כך יוצא שכל רב במועצה דתית מקומית, עשוי ליטול לעצמו חירות לפסוק, להחמיר ולהוסיף תנאים על התנאים המפורטים בנוהל של הרבנות הארצית, וזאת כראות עיניו. התוצאה היא שנוהל הכשרות של הרבנות מהווה פעמים רבות רף תחתון, מחמיר אף הוא, כאשר המלונות מוצאים עצמם אל מול פרשנות של הרב המקומי, עד מצבים מגוחכים שבהם בתי מלון מאותה רשת מלונות מתמודדים עם הוראות הלכתיות שונות, לעיתים אף סותרות.

דרישת "אווירה"

עקרון אחר, שמוזכר בפנייה לבית המשפט, הוא ערבוב דרישות "אווירה" שאינן קשורות לדיני כשרות, שבהן נאלצים בתי המלון לעמוד כדי לשמור על תעודות הכשרות. בין הדוגמאות המוזכרות: איסור הגשת אוכל חלבי בחדרי האוכל, או בשטחים ציבוריים,  אלא אם כן חלפו משעת סיום הארוחה הבשרית 6 שעות; חיוב סגירת חדרי כביסה וגיהוץ יהיו סגורים בשבתות וחגי ישראל, או  איסור הצבת עצי אשוח בלובי מלונות במהלך חג המולד, אף כשמדובר בבתי מלון המארחים אורחים נוצרים.

אי סדרים במונופול הרבנות

קושי אחר המוזכר בפנייה הוא: עניין אי הסדרים והשחיתות בו לוקה מונופול הרבנות, בין אם מדובר בדרישות להעסקת משגיחים מסוימים, בקשיים בסיום העסקת משגיחים שאינם מתאימים לתפקידם; בחיוב מלונות לעבוד עם משגיחים המקורבים לממונים במועצה הדתית, בדרישה להקצות חדרי אירוח בפנסיון מלא למשגיחים ולבני משפחותיהם בסופי שבוע ובחגים וכיו"ב.

עלויות הכשרות בבתי המלון בארץ

בר ניר, מזכיר את אומדני התאחדות המלונות, לפיהן עלויות הכשרות עומדות על כ- 366 מיליון שקל לשנה לפי הפירוט הבא:

• עלות משגיחי כשרות – 77 מיליון שקל
• עלות עובדים נוספים הנדרש למטבח – 165 מיליון שקל
• עלות ההשקעה הנוספת במטבחים, חדרי הקירור ומחסנים כפולים – 47 מיליון שקל
• תוספת עלות רכש מזון בגלל הכשרות – 38 מיליון שקל
• תוספת בשל רכישת ירקות עליים – 24 מיליון שקל
• הוצאות לקבלת תעודות כשרות לפסח – 12.5 מיליון שקל
• אגרות כשרות 2.4 מיליון שקל

לדבריו: "עלויות הכשרות המופקעות מחלחלות למחירים שהמלונות גובים מאורחיהם, ומהוות חלק מהסיבות לפערים הגדולים בין מחירי הארץ חו"ל. את הרבנות ואת משגיחי הכשרות בבתי המלון לא מעניינות הוצאות המעביד, כך שמבחינתם אפשר לדרוש מהמלונאים כל דבר, וזאת אחת מהסיבות להעדפת חופשות בחו"ל במלונות לא כשרים, על פני חופשות בארץ. עוד מקומם לדעת שבחברה הדתית והחרדית קיימת תופעה של נסיעה קבוצתית למלונות בחו"ל, המוכשרים באופן עצמאי על ידי מארגני הקבוצות, בהשגחה רבנית (גם חרדית), אך בסטנדרטים שונים לחלוטין מאלו המונהגים על ידי מערך הכשרות בארץ, תוך הקלות ופשרות כמו: הפיכת המטבח הטרף בהליך ההכשרה". 

תנועת נאמני תורה ועבודה

תנועת נאמני תורה ועבודה, שהצטרפה לפנייה לבית המשפט, היא תנועה ציונית דתית אורתודוקסית, השואפת לחזק את השתלבות החברה הדתית בחברה הכללית בישראל, ולתרום לעיצוב אופייה היהודי-דמוקרטי של החברה הישראלית. התנועה מקדמת מזה כשנה וחצי הצעה להפרטת מערך הכשרות ולהסדרת הפיקוח על גופי כשרות פרטיים, במטרה לייצר הפרדה בין מתן שירותי הכשרות לבין הפיקוח והאכיפה. התנועה מייצגת ציבור גדול של צרכני כשרות שסובלים מאיכות ההשגחה הירודה, בהיעדר תחרות.

כתובת מקוצרת לכתבה זו: https://www.ias.co.il?p=70708