ירושלים אשר בטביליסי, גאורגיה

בשנים האחרונות חידשו הישראלים את הקשר בן אלפי השנים בין היהודים לבין גאורגיה ועמה. לפני שנים אחדות אף ציינו בגאורגיה בחגיגות גדולות 2,500 שנה לייסוד הקהילה היהודית. ישראלים רבים – צעירים חילוניים ודתיים כאחד – מצאו בה תחליף למזרח הרחוק ולפעילות אתגרית, אחרים החליפו את טורקיה ואת נוסחת "הכל כלול" בטיסה הקצרה במדינה המגוונת והזולה-יחסית הזו, המאפשרת לצאת אליה לביקורים חוזרים בהרכבים משפחתיים שונים, לפי טעמו של כל אחד.

בספרם "סתיו בטביליסי", מתארים חדוה רוקח ואיתי בחור את החיים והתרבות בגאורגיה ומאבחנים כי התרבות והלאומיות הגאורגיות שלובים זה בזה בדומה לתרבות וללאומיות הישראלית. "הסתבר לנו שלשני העמים, הישראלי והגאורגי, יש עבר דומה, עם נקודות מפגש רבות, קרבת גורל ודמיון התפתחותי", הם כותבים. ואנחנו גם גילינו מילים עבריות בשפה הגאורגית כמו "נקבת השילוח", שמות רחובות כמו ירושלים ובית לחם וכנסיית ציון בטביליסי שעברו שינוי קל.

בסרטון: גאורגיה בקיץ ובחורף

שגריר גאורגיה בישראל, פאטה קלאנדזה (Paata Kalandadze), שיזם סיור עיתונאים לגאורגיה בשבוע שעבר, אמר כי שיתוף הפעולה בין גאורגיה לישראל התרחב בשנים האחרונות למגזרים רבים, ובעיקר לתחום התיירות. "התיירות היא תעשייה צומחת במהירות בגאורגיה. בשנת 2017 הגיעו אליה יותר מ-7 מיליון מבקרים וחלקם של הישראלים בעוגה הולך וגדל כשבשנה שעברה כבר הגיע מספרם ל-135 אלף", סיפר.

לפי נתוני רשות התיירות הגאורגית (Georgian National Tourism Administration – NGTA), בחודשים ינואר-אפריל 2018 חל גידול של כמעט 50% במספר הישראלים שביקרו בגאורגיה ל-27,7 אלף .

השגריר קלאנדזה מוסיף כי בחודשי השיא של התיירות, גאורגיה וישראל מחוברות ביניהן ב-25 טיסות שבועיות, שמופעלות על ידי שתי חברות תעופה גאורגיות (גאורגיאן איירווייס ו-Myway airlines שהחלה את טיסותיה ביוני), לצד שלוש חברות התעופה הישראליות. "כיום גאורגיה הופכת ליעד לכל עונות השנה: הרב-גוניות שלה מאפשרת לעשות סקי בהרי ה-Svaneti בבוקר ובערבו של אותו היום לשחות במי הים השחור", מציין השגריר ומוסיף כי הטיול בגאורגיה מאפשר לתיירים להיחשף לתרבות בת אלפי שנים בחלקו זה של העולם, שבו אירוח הוא חלק מהמהות של התושבים.

למדינה גבולות עם רוסיה מצפון, עם אזרבייג'ן במזרח, עם ארמניה וטורקיה בדרום, ובמערבה – הים השחור. סיור העיתונאים בן שבוע הימים ברחבי גאורגיה (לא כולל עיר הנופש באטומי), מלמד שמדובר במדינה תיירותית, עם תשתיות של מלונות ומסעדות ונופים לא מופרעים, שעושה מאמצים לשפר את התשתית התחבורתית.

מתחם מערות הנזירים של ורדזיה – קומפלס של מערות חצובות בסלע. צילום אלון מלמד

גאורגיה היא מדינה בעלת מסורת ותרבות עתיקות, כשההיסטוריה הגאורגית משתרעת על פני כ-3,000 שנים ועל פי האמונה, הייתה יעדו של יאסון במסעו להשבת גיזת הזהב. בעידן המודרני היא חוגגת השנה 100 שנים להיווסדה של הרפובליקה הדמוקרטית הראשונה של גאורגיה ויש לה במה להתגאות: לפי נתונים בינלאומיים, עלתה גאורגיה כמה מקומות במדד הדמוקרטיה, ואילו הגאורגי זוראב פולוליקשווילי (Zurab Pololikashvili) נבחר השנה למזכ"ל ארגון התיירות העולמי UNWTO, המונה נציגים מ-158 מדינות ו-500 נספחים.

פולוליקשווילי כיהן כשר לפיתוח כלכלי בגאורגיה בין השנים 2009-2010, שבמסגרתו היה גם אחראי לפיתוח התיירות בארצו. בראיון למגזין Forbs אמר כי למדינתו פוטנציאל תיירותי גדול לתיירים חדשים רבים נוספים. לדבריו, גאורגיה היא בין המדינות הצומחות במהירות הרבה ביותר כיום ועל התיירות להיות חלק מהמדיניות הכלכלית של המדינה לטווח ארוך. "הרפורמות הכלכליות המוצלחות של השנים האחרונות, יכולות להיות מאיץ לתיירות פנים ולתיירות הנכנסת גם יחד", אמר ובירך על פתיחתו של בית הספר לניהול מלונאי Les Roches International School בטביליסי.

גאורגיה פירושה "אדמה חקלאית" ואכן, בגאורגיה יש הרבה אחו, ירק, המון הרים מיוערים ("בשבילנו יער ליד הבית זה הכרח", הכריז המדריך גיורגי), מפלי מים ופרות המהדסות באדישות על הכביש. הירקות של גאורגיה, המרכיבים את הסלט הלאומי – מלפפונים, עגבניות, בצל ורוטב אגוזים – מיוצרים עדיין בידי חקלאים מקומיים בשיטה לא מתועשת. למרות שבישראל החקלאות מתקדמת יותר, בירקות הגאורגיים יש טעם של פעם, והם מלאי עסיס וטעימים.

אין צורך להכביר מילים  על האוכל הגאורגי הנהדר: הקינקאלי והחצ'פורי כבר מצאו את דרכם למסעדות בישראל והם פופולאריים גם בארץ. בגאורגיה גילינו את רוטב הטקמאלי הממכר, העשוי משזיפים ירוקים שטרם הבשילו וטעמם חמוץ. מבשלים את השזיפים עם שום, כוסברה, מנטה, פלפל  ותבלינים נוספים עד להיווצרות רוטב. הממתק צ'וצ'חלה – סוגי אגוזים שונים המושחלים על חוט וטבולים בבלילת מיץ ענבים, סוכר וקמח – הוא המזכרת הפופולארית לקחת הביתה. 

צ'וצ'חלות במגוון צבעים בגאורגיה. צילום אלון מלמד

המסע מטביליסי

הנה כמה מהאתרים שבהם ביקרנו ואשר מידע עליהם אפשר למצוא בשפע בכל מדריכי הטיולים ואתרי האינטרנט. בפייסבוק מנהלות קבוצות גולשים חילופי מידע סוערים על אתרים, שעות, מחירים ומה לא, לקראת הטיול הבא לגאורגיה.

בסיור שלנו בן שבוע הימים, דגמנו כמה מאתרי התיירות שלה, השונים מאד זה מזה. תחילתו היתה בטביליסי (Tbilisi) בירת גאורגיה, עיר מודרנית ותוססת, שמהווה את המרכז הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של המדינה. התיירים מתרכזים בעיקר באזור הגדה הימנית של הנהר, שם נמצאים העיר העתיקה ושדרת רוסטאוולי (Rustaveli) השוקקת. כשיורד הערב על העיר, העיר העתיקה היא מקום השיטוט העיקרי, בין הסמטאות הצרות והמפותלות והכנסיות היפות. במדרחוב שרדן (Sharden ) שבעיר העתיקה יש שפע של בתי קפה, מסעדות, ברים, גלריות, חנויות ספרים ומזכרות וגלריות, כנסיות עתיקות, בית כנסת ובית חב"ד ומוזיאון ליהדות גיאורגיה עם מלבושים אותנטיים, תצלומים וספרי קודש על קהילה בת אלפי שנים.

רכבל מוביל למצודת Narakala, לפסל "אמא גאורגיה" ולתצפית ממנה נפרשת כל העיר, כולל "גשר השלום" המחופה בתקרה בצבע ירוק ונראה מכל מקום. אתר חובה נוסף למבקרים בעיר היא שכונת המרחצאות של טביליסי, רובם תת-קרקעיים, עם מי גופרית וטיפולי בוץ.

אל העיירה קזבגי (Kazbegi) מגיעים דרך  "הדרך הצבאית". קזבגי שוכנת בנוף הררי יפהפה. כשנכנסיית צמינדה סאמבה – כנסיית השילוש הקדוש – שנהפכה לאחד מסמלי ההיכר של גאורגיה ומככבת במודעות התיירות אליה – ממוקמת במיקום דרמטי במיוחד, כשפסגת הקאזבק משמשת לה כרקע. באזור יש מעיינות רבים ומסלולי הליכה רגליים שעוברים דרך נופים יפהפיים.

בדרך אליה עצרנו במצודת אנאנורי (Ananuri Fortress) המצודה המרשימה שנחשבת לאחד מהמתחמים המבוצרים הידועים והמובילים בגאורגיה וכן ב"אנדרטת הידידות" של גאורגיה עם רוסיה, אנדרטה בסגנון רוסי מונומנטלי על קצה צוק, שנבנתה ביזמת הרוסים ב-1983 לציון 200 שנה להסכם ידידות בין הצארית יקאטרינה למלך גאורגיה בשנת 1783.

שונה לגמרי משתיהן היא עיירת הנופש בורג'ומי – עם פארק המים המינרליים ושעשועים לילדים במעלה ההר כמו גלגל ענק ונסיעה במזחלת הרתומה לכלבי האסקי, אליהם מוביל רכבל ייעודי.

משם המשכנו אל העיירה אחלציחה, (“המצודה החדשה”), ואל מצודת רבאטי  (Rabati Fortress) שבניגוד לאתרים האותנטיים האחרים שראינו, זו נראית קצת כמו מסרט של דיסני, אך כוללת מוזיאון מרתק..ביקור בבית הכנסת של אחלציחה מגלה שכיום אין בה אפילו מניין, כאשר בעבר גרו בה 3,000 יהודים. ולסיומו של יום – מתחם מערות הנזירים של ורדזיה (Vardzia Monastery Complex) קומפלס של מערות חצובות בסלע של הר ארושטי (Erusheti), המתפרש לאורך של כ-500 מטרים, לגובה של 13 קומות וכולל כ-600 חדרים נזיריים.

בדרך חזרה לטביליסי עצרנו בעיירה גורי, פקדנו עוד בית כנסת ומוזיאון שעורר בנו מחשבות שונות: מוזיאון סטאלין. סטאלין, כידוע, לא היה חסיד אומות העולם, אך כיום רוצים לזכור את יוסף סטאלין הגאורגי, שליטה השני של ברית המועצות, אחד מרוצחי ההמונים הגדולים בהיסטוריה ובנו מוזיאון המספר את תולדות חייו, ליד הבית שבו נולד, כשגאורגיה עוד היתה חלק מהאימפריה הרוסית.

עוד פקדנו את המוזיאון הלאומי של גיאורגיה בטביליסי שבו מוצגים, בין השאר, תכשיטים בני אלפי שנים מכסף ומזהב, שנחשפו בחפירות שונות ברחבי גיאורגיה, לצד תערוכת כלי נשק מרשימה ותערוכה של ציורים, שצוירו על ידי אמנים רוסיים במאות הקודמות. במרחק נסיעה של כחצי שעה, שוכנת העיר מצחתה (Mtskheta) , מי ששימכה כבירתה של הממלכה הגאורגית המזרחית ובה גם קיבלה על עצמה גאורגיה את הנצרות.

כדאי לבקר גם בקתדרלת סווטיצחובלי (Svetitskhoveli Cathedral) – זוהי הקתדרלה הידועה ביותר בגאורגיה וגם אחת מהגדולות שבהן, מהמאה ה-11, גם היא הוכתרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

המלונות של גאורגיה

בגאורגיה שפע של מלונות ברמות שונות, כולל מרשתות בינלאומיות כמו מריוט, רדיסון, הילטון, הולידיי אין וכן רשת Rooms Hotel, שהיא מותג גאורגי יוקרתי. זאת לצד דירות להשכרה מעדת ה-Airbnb בעיקר בערים הגדולות – באטומי, טביליסי וקסבגי – ובמלונות פועל מיזוג במלוא המרץ, למי שחושש מחסרונו.

אנחנו התאכסנו במלונות “King Gorgasali” בטבליסי, ב-Porta Caucasia בקזבגי (Kazbegi), ב- Crowne Plaza המפואר בעיירת הספא בורג'ומי (Borjomi) ובמלון Vardzia Resort ב- Vardzia, שהיו כולם טובים וברמה גבוהה ובסטנדרטים אירופיים.

רשות התיירות הגיאורגית NGTA דאגה שלא נישאר רעבים אף לרגע ובכל יום סעדנו בשתי מסעדות מהמטבח הגאורגי, שלא אכזבו. ואילו בטביליסי פגשנו את זוג הישראלים סיון ושלווה אבשלום המתחזקים מסעדת חומוס צמחונית בשם Hummusbar Tbilisi וטעמנו מסבחה חמה רחוק מן הבית.

היין העתיק ביותר

גאורגיה נחשבת גם לערש ייצור היין. ממצאים ארכיאולוגיים מעידים שתרבות היין בגאורגיה תחילתה לפני 8,000 שנה, עוד לפני היות הגאורגים. אחד מששה שרים של מלכים גאורגיים בימי הביניים היה שר היין. עמדה זו הצריכה ידע מורכב על תרבות היין והכנתו, כמו גם יכולות ניהול וכדי להחזיק את תעשיית היין שנוהלה על יידי הממלכה.

מורה הדרך שלנו לסיור, גיורגי דרטסימליה (Giorgi Dartsimelia), ידען גדול ונעים הליכות, יהודי בנשמתו, הוא גם בעלים של החברה Qween Tamada, המקיימת סיורי טעימות יין בגאורגיה. הצטרפנו לטעימה קצרה  של יין מענב הספראווי – הזן המקומי של ענבי היין האדום – שיצרן כוסות היין הנודע רידל עיצב עבורו כוס – וקציטלי, הזן העיקרי של היין הלבן. דרטסימליה אומר שהוא מתנגד לייצוא היין הגאורגי. "גאורגיה מדינה קטנה ויכולה לייצר יין איכותי, אבל בכמויות קטנות. כמו שוויץ, שלא מייצאת את היין הטוב שלה, מי שרוצה לשתות את היין שלנו – שיבוא לכאן".

לסיור הצטרף גם הצלם אלון מלמד, שהציג באחרונה את צילומיו על גאורגיה בתערוכת יחיד בבית השגרירות, במסגרת ציון 100 השנים להיווסדה של הרפובליקה הדמוקרטית הראשונה של גאורגיה. מעבודתו ניתן למצוא בכתבה זו ובאתר www.alonsgallery.com .

לסיכום, קירבתה הפיזית של גאורגיה לישראל – קצת יותר משעתיים של טיסה – עם עשרות טיסות, היותה מדינה זולה להתנהל בה ומקבלת ישראלים בסבר פנים יפות, הופכת אותה ליעד אידיאלי בעונות השנה השונות ובצורות מגוונות של טיול – מטיול משפחתי, דרך טרקים, טיולי ג'יפים ורפטינג, חופשת בטן-גב, חופשות סקי, טיולי ארכיאולוגי-תרבותי, טיולי אוכל ועוד.

אתר על התיירות לגאורגיה.

*הכותבת היתה אורחת שגרירות גאורגיה בישראל

כתובת מקוצרת לכתבה זו: https://www.ias.co.il?p=86498