התמודדות ענף המלונאות עם שינוי כיוון בשוק המט"ח

לינות תיירים במלונות בארץ הן מוצר יצוא בולט. אבל, כאשר השקל חזק מול היורו והפאונד הנחלשים ושניהם גם חלשים מול הדולר, נפגעות הכנסות המלונאים בשקלים. הוצאות המלונאים בשקלים, אך התמורה שלהם בשקלים מתיירי היורו והפאונד נשחקת בכ-3% – 4%. לדוגמא, לפי הלמ"ס, ההכנסות מתיירים זרים (לא כולל דמי הנסיעה של התיירים) ירדו בחודש אוקטובר 2016 ב-4.6%. ואם זה לא מספיק – אז נהירת הישראלים לחו"ל מעמידה בסכנת קריסה את המלונאות בפריפריה.

תנודתיות המט"ח

ביום חמישי שעבר, יום המסחר האחרון בשוק ההון ב-2016, התחזק היורו במסחר הרציף מול השקל, ב- 0.329% ל-4.0201 שקלים ליורו, אך עדיין נשאר ברמות סביב 4 שקלים. הדולר נחלש מול השקל ב-0.285% ל-3.8440 שקלים, והפאונד נחלש מול השקל ב- 0.0795% ל-4.7062 שקלים.  כל זה כאשר לפי בנק ישראל, בשער החליפין האפקטיבי נמשך הייסוף של השקל, ובשנה האחרונה הוא הסתכם בלמעלה מ-5%, כלומר התחזק.

פניית התאחדות התעשיינים

לפני כשבועיים פנה נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש  לשר האוצר, משה כחלון וביקש ממנו לגבש באופן מיידי חבילת סיוע ליצואני היורו, שתעזור להם למנוע את הפגיעה הכלכלית הקשה ואת הצניחה הצפויה בייצוא בשל נפילת שערו. בין היצואנים שאליהם מכוון ברוש נמצאים גם המלונאים וכל מי שמתפרנס מהתיירות הנכנסת. במכתבו לשר האוצר מבקש ברוש לקבל טיפול מיידי במטרה להגדיר חבילת סיוע אשר תאפשר לגשר על הפגיעה בכושר התחרות של יצואני גוש היורו.

כניסות תיירים

בתקופה ינואר-נובמבר 2016 במצטבר נכנסו לישראל 2,651,400 תיירים, עלייה של כ-2% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. מזה  1,519772 תיירים נכנסו לישראל מגוש היורו ומבריטניה, שהמטבע בשניהם, ירד כאמור לרמות נמוכות מאוד, היורו לכ-4 שקלים והפאונד לפחות מ-5 שקלים. 611,985 תיירים נכנסו מארה"ב וקנדה, שהיחס השקל מולם נשאר פחות או יותר יציב.

אין ספק כאשר התיירות הנכנסת גדלה, זה מעורר שביעות רצון, אבל כשהתמורה השקלית מגוש היורו ומבריטניה נמוכה, זו כבר בעיה כלכלית שצריך לחפש לה פתרונות יצירתיים, כפי שמבקש נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש עבור כל היצואנים, כולל כמובן את כל העוסקים בתיירות הנכנסת, שהיא יצוא לכל דבר.

מטבעות המכירות

מבדיקה מתברר, כי רוב המכירות בתיירות הנכנסת לישראל מתבצעות בדולר, למעט אילת שבה מתנהלות המכירות בשלוש מטבעות: דולר, יורו ופאונד. הדולר מתחזק כלפי היורו והפאונד ואילו מול השקל הוא פחות או יותר יציב, אפילו קצת נחלש, לאחר שהגיע במשך 2016 ל-3.95 שקלים. היורו והפאונד נחלשו מאוד מול השקל.

שני הגושים העיקריים בתיירות הנכנסת לישראל הם גוש היורו ובריטניה ומנגד ארה"ב וקנדה. המוצר התיירותי הישראלי התייקר במונחים של היורו והפאונד והמוצר לא התייקר במונחים של דולר מול ארה"ב, אבל התייקר מאוד במונחים של דולר מול גוש היורו ובריטניה.

הספיגה המלונאית

תנועת התיירות לאילת היא בדרך כלל דמויית צ'רטר ולואו קוסט. כדי לשמור על התנועה לעיר לא מייקרים את החוזים שנחתמים במטבעות יורו ופאונד. את השחיקה השקלית המתקבלת מהם סופגים המלונות.

בתנועה התיירותית לשאר המקומות בארץ, שבהם המחירים של התיירות הנכנסת נקבעים בדולרים, המשמעות עבור גוש היורו ובריטניה, שהמחירים בארץ התייקרו, כי שחיקת המטבעות שלהם מול הדולר גדולה מאוד. המלונאים שלא יכולים להתנתק מהמחירים בחו"ל, נאלצים גם במקרה הזה לספוג את ההתייקרויות, כדי לא לפגוע בתנועה הנכנסת מחו"ל אליהם. השאלה היא – עד מתי?

קריסה עתידית של התיירות בפריפריה

הספיגה לא תהיה עד אין סוף ובשלב מסוים תהיה התייקרות, אבל לא בכל מקום. אילת רגישה יותר למחיר, אבל מי שבא לירושלים, לתל אביב, או לעסקים, או לצליינות – המחיר הוא פחות משמעותי. מי שמאזן למלונאים את ספיגת ההתייקרות בגין ירידות התגמולים שיוצרים תנודות המט"ח הם הישראלים. אבל, התנועה  הישראלית הפנים ארצית נמצאת עתה בסכנת ירידה, בגלל הקלות שבה ניתן היום לטוס לחו"ל ובזול, שגורמת לישראלים לצאת לחו"ל בהמוניהם. תנועה ישראלית מתגברת זו לחו"ל עלולה לגרום לכך שהתיירות בפריפריה תקרוס, כי הישראלים היוצאים למטרות נופש מגיעים יותר לפריפריה והם כמעט ולא באים לירושלים ולתל אביב, שהם יותר תיירות חוץ, של פעם אחת בחיים, ולכן המחיר פחות משמעותי עבור התיירים המגיעים אליהן.

תיירות פנים ארצית מרוכזת באילת, בים המלח, בגליל ובמקומות בעלי אופי תיירותי זהה. כאמור, בגלל הנהירה לחו"ל עלולה תנועה ישראלית פנים ארצית זו להיזנח וליצור בעיה קשה עבור מלונות התיירות, מלונות אחרים (שלא רשומים בהתאחדות המלונות), באירוח כפרי, באכסניות נוער ובבתי ספר שדה.

תוספות חדרי מלון

לפי דו"ח ועדת בר ניר להוזלת מחירי הנופש בישראל של משרד התיירות, שפורסם באוקטובר 2012, היו בשנת 2011 – 47,558 חדרים במלונות תיירות, שהיוו כ- 2/3 מסך חדרי הלינה בארץ, כל השאר היו מלונות אחרים שלא רשומים בהתאחדות המלונות, אירוח כפרי, אכסניות נוער ובתי ספר שדה, שהיוו אז כ-15,850 חדרים. היום על פי דוח התאחדות המלונות בנובמבר ישנם בישראל 51,809  חדרים במלונות תיירות (חלקם באמצעות הרחבה), שזה גידול של 2% בהשוואה ל-2015, 4% גידול בהשוואה ל-2014 ו-5% גידול בהשוואה ל-2013.

כלומר, בתוך 5 שנים נוספו 4,251 חדרים. על פי הערכות היחס של מלונות התיירות נשאר כ-2/3 מסך חדרי הלינה בארץ, בעיקר בגלל כניסתם לשוק של מלונות בוטיק, שחלקם לא רשום בהתאחדות המלונות וכניסתם לפעילות של דירות להשכרה בשיטת Airbnb. אכסון תיירים נוסף קיים בתחומי הרשות הפלסטינית, בעיקר בבית לחם ויריחו,  אך גם במקומות נוספים. היצע המהווה זרז נוסף בהורדת מחירי המלונות בישראל.

התפוסה המלונאית

גם אם מתעלמים מהבעייתיות שיוצרת התנודתיות במט"ח, תוספת זו של חדרי מלון, לכל הדעות לא תספיק אם מתכננים להגיע ל-5 מיליון תיירים. אך עדיין ישנם מספיק חדרים שניתן לנצלם. הממוצע הארצי של תפוסת החדרים, במצטבר בחודשים ינואר – נובמבר, היא 62.8% (כולל לינות ישראלים).  נכון, קיימת בעיית הגמישות הניהולית בעיקר בגלל הקושי בסופי שבוע, שבהם עזיבת החדרים היא במוצאי שבת, כשאז כבר לא ניתן לקלוט אורחים חדשים, אבל עדיין בממוצע ארצי לא נוצלו 37.2% חדרים, שיכולים לייעדם לתיירים.

את ניהול התפוסה המלונאית קשה ליישם. מה גם שאזורי הארץ לא הומוגניים. ישנם אזורים שהם יותר תיירות פנים – כמו אילת והגליל, שהם רלוונטיים עבור הישראלים, וישנם אזורים שהם יותר תיירות חוץ – תל אביב, הרצליה, ירושלים, נצרת וקצת טבריה (חצי חצי).

לישראל מגיעה תיירות קלאסית נוצרית ובעיקר לירושלים, סובב כנרת וטבריה ונצרת, וישנה תיירות עסקית המגיעה בעיקר לתל אביב. ההתנהגות של הנישות התיירותיות האלה, שהיא מאוד שונה משפיעה על ארגון התפוסה המלונאית. תיירות עסקית היא פחות רלוונטית בשישי שבת, אבל היא ממלאת יפה מאוד באמצע השבוע. גם התיירות הצליינית היא פחות בשישי. התיירים הקלאסיים לא אוהבים להיות בשבת בירושלים, בגלל האוכל, שחלק ממנו לא מחממים (היתר הכשרות מאשר לחמם רק 3 מנות והשאיפה עתה לקבל היתר לחימום 8 מנות).

התפוסה המלונאית באזורים הייתה במצטבר בחודשים ינואר- נובמבר: אילת 72.9%, ירושלים כולל מזרחית – 52.8%, תל אביב 70.9%, טבריה וסובב כנרת 56.9%, מזה טבריה – 55.9%, ים המלח 71.3%, נתניה 54.3% חיפה – 63.55, הרצליה – 57.2% ונצרת 45%. בנתונים אלה ניתן לראות, שהתפוסה גדלה במקומות אליהם מגיעים לנפוש הישראלים ולהבין את גודל הסכנה הכלכלית שיוצרת הנהירה שלהם לחו"ל.

הרווחיות במלונות נופש נמוכה יותר

כבר הרבה שנים שבאילת לא נפתח מלון, כך גם בים המלח ובטבריה. היזמים והמשקיעים לא טיפשים. הם יודעים כי הרווחיות לאורך זמן במלונות הרבה יותר נמוכה באילת, בים המלח ובטבריה, שהיא הכי נמוכה. מלונות נופש הם יותר תובעניים בהוצאותיהם, בעיקר בגלל שיחידות המזון והמשקאות הם תמיד שליליות במלונות אלה, בגלל הסדרי חצי פנסיון, הכל כלול וכדומה. אלא, אם כל מהותו של המלון הוא בכנסים ואירועים וזה העיסוק העיקרי שלו,אז הוא יכול להרוויח במזון ומשקאות.

במלונות תל אביב וירושלים, המיועדים יותר לקבוצות ואנשי עסקים ההסדרים הם בדרך כלל לינה וארוחת בוקר ואין בהם דרישה גדולה לארוחות ערב. אין בהם הכל כלול והרבה ארוחות. גם מלונות הבוטיק הנכנסים היום לפעילות מוגברת הם בעיקר לינה וארוחת בוקר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כתובת מקוצרת לכתבה זו: https://www.ias.co.il?p=70969