הפירמידות בגיזה עוברות מתיחת פנים: השיפוץ מעורר תקווה והתנגדות

הפירמידות בגיזה שבמצרים. . צילום Depositphotos

אתר האינטרנט אירוניוז קום מדווח כי הפירמידות האיקוניות של גיזה, מהאתרים המפורסמים והמתויירים ביותר בעולם, עוברות בימים אלה מתיחת פנים מקיפה. פרויקט שיפוץ חדש ומקיף, בעלות של 51 מיליון דולר, שואף לרסן עומסי תיירים, למנוע הטרדות מצד ספקים אגרסיביים, ולקדם קיימות וניהול תקין באתר ההיסטורי.

הפרויקט, שמנוהל על ידי חברת "Orascom Pyramids Entertainment Services" בבעלותו של איש העסקים נגיב סאוויריס, כולל שיפור התשתיות, הגבלת תנועת כלי רכב פרטיים והחדרת מערכות תחבורה חשמליות ידידותיות לסביבה.

נקודת גישה חדשה – וסערה בקרב הספקים

אחת מהשינויים המרכזיים היא העברת הכניסה הראשית למתחם לנקודת גישה חדשה מכביש פאיום, מהלך שנועד להפחית עומסים באזור המלון ההיסטורי "מריוט מנה האוס". עם זאת, יוזמה זו נתקלה בהתנגדות מצד מפעילי סיורים על סוסים וגמלים, אשר טוענים כי אזורי החניה החדשים מרוחקים מדי ויפגעו בפרנסתם.

מנגד, סאוויריס לא מהסס לבקר את הספקים המקומיים, ובפוסט שפרסם ברשת X כתב: "רווחת הציבור ושימור האוצר הזה חשובים הרבה יותר מאשר לדאוג לאינטרסים של 2,000 אנשים שגרמו נזק למדינה במשך שנים".

תחבורה ירוקה, טכנולוגיה מתקדמת – ואתגרים בדרך

המתחם החדש יכלול מרכז מבקרים מתקדם, מערך כרטיסים מקוון ושחזור של מספר קברים באתר. 45 אוטובוסים חשמליים כבר הוצבו במקום, במטרה לשפר את חוויית התנועה ולצמצם את הפגיעה הסביבתית. עם זאת, מטיילים ברשתות החברתיות הביעו תסכול על זמינות מוגבלת של התחבורה החדשה, בעיקר בשעות העומס ובתנאי חום קיצוניים.

בעיית ההתעללות בבעלי חיים – תחת אור הזרקורים

מלבד אתגרי התחבורה והניהול, עולים קולות הדורשים לשים קץ לשימוש בסיורי בעלי חיים באתר. ארגון PETA פרסם לאחרונה חקירה המזעזעת את דעת הקהל, הכוללת תיעוד של הכאות, הרעבה ומקרי מוות של בעלי חיים, במיוחד סוסים וגמלים.

"הגיע הזמן שפירמידות בגיזה יסמלו את היופי וההיסטוריה של מצרים – לא התעללות שיטתית בבעלי חיים", אמר סגן נשיא PETA אסיה, ג'ייסון בייקר. הארגון אף קורא לתיירים להחרים סיורים הכוללים שימוש בבעלי חיים.

סיכוי לשינוי – אך לא בלי התנגדות

הפרויקט השאפתני של מצרים עשוי לסמן עידן חדש לפירמידות בגיזה – נקי, בטוח וידידותי יותר למבקרים ולסביבה. אך הצלחתו תלויה במידה רבה ביכולת הממשלה לנהל את המעבר ברגישות, לאכוף את התקנות החדשות, ולמצוא פתרונות הוגנים גם עבור הקהילה המקומית.