שוש להבהעיר היפה Baku המשתרעת לחופי הים הכספי, חולקת בין עתיק למודרני, מציעה שפע אתרי תיירות וארכיטקטורה ומסבירת פנים. וגם – על ה"ח'מסה" והצצה אל מחוץ לבירת Azerbaijan
השלט המפורסם על רקע מרכז התרבות המרהיב ע"ש היידר אלייב. צילום שוש להב
אתחיל בשאלת טריוויה: מה הקשר בין הזמר הבריטי המפורסם, אריק קלפטון, יליד המאה ה-20 והמשורר הלאומי של אזרבייג'ן, חכים ג'מאל א-דין נזאמי, בן המאה ה-12? התשובה היא "Layla" (ליילה). ליילה הוא שיר שנכתב על ידי אריק קלפטון והרקע שלו הינו סיפור אהבה שהתרחש במאה ה-7 והיווה את הבסיס לפואמה "ליילה ומג'נון", שנכתבה על ידי המשורר חכים ג'מאל א-דין נזאמי במאה ה-12. קלפטון הושפע מהפואמה, שהינה סיפור על איש צעיר שהתאהב באישה יפה שלא נענית לו, והפך למשוגע בעקבות שברון הלב. השיר של קלפטון מכוון לאהבתו הנכזבת לפאטי בויד, אשת חברו ג'ורג' האריסון, מהביטלס.
חכים ג'מאל א-דין נזאמי או "נזאמי גנג'ווי" (1141 – 1209), היה משורר שכתב את שיריו בפרסית. מורשתו מוערכת באזרבייג'ן, איראן, אפגניסטן, טג'יקיסטן, כורדיסטן, פקיסטן ומדינות נוספות. הוא נולד בגנג'ה (כיום באזרבייג'ן, אז בשליטת האימפריה הסלג'וקית הגדולה) לאב ממוצא פרסי ואם כורדית וחלק ניכר מחייו גר בעבר הקווקז. עיקר יצירתו של נזאמי הן חמש פואמות הנכללות יחדיו בקובץ בשם "ח'מסה", חמישה ספרי פואמות, ששמו של השלישי בסדרה הוא "ליילה ומג'נון".
על שמו של המשורר נקרא רחוב ניזאמי (באזרית: Nizami Küçəsi), שהוא מדרחוב היסטורי ותוסס, הממוקם בלב באקו והוא מהמרכזיים שברחובות העיר, הכולל שדירות כיכרות ופסלים, פאבים בתי קפה ומסעדות, חנויות ומוזיאונים, בקיצור – סוג של דיזנגוף. וזה מוביל אותי לסיור בבאקו, בירת אזרבייג'ן…
במרחק כשלוש שעות טיסה ישירה מישראל, אנו נוחתים בשדה התעופה 'באקו-היידר אלייב', השוכן במרחק של 20 ק"מ צפונית לבאקו, בירת אזרבייג'ן. אפשר לטוס עם ישראייר, אך אנו טסנו עם אזרבייג'ן איירליינס, הכולל שירות אדיב ואוכל טעים. אזרבייג'ן היא רפובליקה דמוקרטית שקיבלה עצמאות לאחר התפרקות ברה"מ ב- 1991. זו מדינה בקווקז הגובלת בים הכספי, ברוסיה, בגאורגיה, באירן, בטורקיה ובארמניה (איתה יש לה סכסוך גבולות). לאזרבייג'ן מורשת עתיקה והיא שוכנת בחבל ארץ הנחשב למקור של ציוויליזציות עתיקות. סיור באזרבייג'ן מגלה תרבות קווקזית עשירה, איסלאם מתון והכנסת אורחים חמה. הרפובליקה התעשרה והתחדשה הודות למרבצי נפט וגז טבעי, ועתה – עם הפנים לעידוד התיירות ומקיימת יחסים ידידותיים (ובטחוניים) עם ישראל. וחשוב – חובה להצטייד בויזה כדי להיכנס למדינה.
המשמעות של השם אזרבייג'ן הוא 'ארץ האש' (או 'הלהבות'). משמעות שמה של באקו הוא 'עיר הרוחות' (ואכן, משבי רוח עזים חולפים בה לעיתים קרובות). במהלך המאה ה-15 הועתקה הבירה העתיקה של אזרבייג'ן מהעיר שמאחי לבאקו, הנמצאת על גדתו הדרומית של חצי האי אפשרון בצדו המערבי של הים הכספי, ומונה כיום כ- 5 מיליון תושבים, כאשר באזרבייג'ן כולה כ- 10 מיליון תושבים, ועוד כ- 20 מיליון אזרים החיים באירן השכנה.
באקו, עיר הבירה האזרית, היא מרכז היסטורי, תרבותי ומסורתי, שמושכת מטיילים מכל רחבי העולם. באקו הופכת מודרנית יותר ככל שהשנים עוברות, מה שיוצר שילוב מדהים בין חדש לישן, בין עיר עתיקה מימי הביניים עד קו אופק אולטרה-מודרני, בין מזרח למערב, ובשילוב של תרבויות פרסיות, טורקיות, סובייטיות ואירופאיות. באקו מציעה אינסוף אטרקציות שמציגות את כל השינויים המדהימים שעברו עליה, ואת כל המגוון התרבותי והעושר שלה.
העיר העתיקה של באקו
באקו היא גם העיר הגדולה ביותר מבין ערי הקווקז. העיר שוכנת על חוף הים הכספי ומחולקת לשלושה חלקים: העיר העתיקה, העיר החדשה שנבנתה אחרי גילוי הנפט באזור, והעיר הסובייטית המכילה בעיקר בניינים גבוהים. גולת הכותרת של באקו, היא ללא ספק העיר העתיקה שלה, אתר מבוצר ומוקף חומה במרכז באקו. העיר העתיקה של באקו הייתה לבירה של השירוואנשים בימי הביניים, והיום היא אתר היסטורי, תיירותי ותוסס ובית לכמה מבנים מיוחדים. שיטוט בעיר העתיקה הוא מלא בקסם, ובין החומות ניתן לבקר בבתי קפה חמודים, ברים ומסעדות ולצפות בשוזרי שטיחים מסורתיים.
בשנת 2000 הכריז אונסק"ו על העיר העתיקה של באקו כעל אתר מורשת עולמית. העיר העתיקה המוקפת חומה, מלאה בסמטאות הבנויות כמבוך, יש בה מבנים עתיקים, והיא מציגה בגאווה את העבר שהשתמר בארמונות, במגדלים ובאתרים רבים, המעידים על התרבות העתיקה. המבנים הבולטים בעתיקה הם ארמון שירוואנשה, מהמאה ה-15 ששימש את המשפחה המלכותית במשך 200 שנה, ומגדל הבתולה מהמאה ה-12 העשוי אבן גיר, מתנשא לגובה של 30 מטרים, ומומלץ לטפס לראשו כדי לתצפת על נופי העיר ולצלם אותה.
מצודת סיניק גאלה, החאן והחאמם העתיקים, כיכר השוק המלאה דוכני מזכרות, חנויות ססגוניות לשטיחים ותבלינים ובזארים צבעוניים, עשרות מסגדים קטנים בתי מרחץ וחאנים, בתי קפה ומסעדות – כל אלה מזמינים לעצור ולקנות, לטעום ולהנות מהטעמים והמראות, בעיר העתיקה של באקו. בביקור בעיר העתיקה כדאי גם לבקר בחומות המבצר שנבנו במאה ה-12 והתפרשו בעברם על שטח של 1,500 מטר (היום הן רק באורך של 500 מטר). שווה לשוטט על החומות, מהן ניתן לצפות במגדלי הלהבה, וכך לחוות בו זמנית את השילוב המרהיב בין ארכיטקטורה עתיקה ומודרנית. מראה מיוחד ומרהיב.
באקו המודרנית
שלושת מגדלי הלהבה הם האייקונים השולטים בקו הרקיע של באקו, ובלילה מרצדים בשלל צבעים וצורות. כאמור, בעיר נושבות רוחות עזות (מכאן מקור שמה) וחשים זאת היטב בטיילת החדשה והמודרנית, שאורכה כ- 25 קילומטרים והיא נושקת לחופו של הים הכספי. הטיילת היא אטרקציה שנעים להלך לאורכה, מרובת בתי קפה ומסעדות. בבאקו שפע בתי מלון בגדלים שונים, מהם בוטיק, ואחרים המייצגים רשתות מפורסמות, ומפתים את התייר להתארח. בית המלון הנחשב מכולם הוא "ארבע העונות", אבל אני הסתפקתי במלון הילטון המהודר, שבקומה ה- 25 שלו מסעדה המסתובבת אט אט, ומהוויטרינות הענקיות שלה יש תצפית מרהיבה על העיר הזוהרת.
רוב המוזיאונים של באקו, שהוקמו בתקופת השלטון הסובייטי במדינה, מרוכזים בחלקה החדש של העיר, והם רבים ומגוונים: המוזיאון הלאומי, מוזיאון השטיחים ומוזיאון הספרים המיניאטוריים. ידועים אצטדיון הספורט ואולם הקונצרטים, שנבנו לכבוד האירוויזיון והאולימפיאדה האירופית. בולט במיוחד מרכז התרבות ע"ש היידר אלייב – הנשיא הנערץ שמת, ובנו, אילהם אלייב, ירש אותו והוא הנשיא הנוכחי. זה מיבנה בוהק בלבן, שתוכנן ע"י האדריכלית המפורסמת זאהה חדיד. המוזיאון מצטיין בקווים מעוגלים, פנים וחוץ, ופועל בו מוזיאון העוסק במורשת הנשיא, מתחם מיניאטורות של המיבנים המפורסמים של באקו (בדומה ל"מיני ישראל") וכן תערוכות מתחלפות.
בניין הפרלמנט מרשים וממנו עליה לאורך שדרת זיכרון מעוררת הכבוד, לזכר האזרחים שנהרגו מירי של חיילים סובייטים בעת ההתקוממות בעיר בינואר 1990. זו מובילה לתצפית נוף פנורמי נהדרת על באקו. ואחזור אל רחוב ניזאמי, בו פתחתי, הידוע בארכיטקטורה היפה שלו ובמבנים ההיסטוריים, כשהבולטים ביניהם הם תיאטרון האופרה והבלט ומוזיאון ניזאמי לספרות אזרבייג'נית, המוקדש לחייהם וליצירותיהם של חכים ג'מאל א-דין נזאמי וסופרים אזרבייג'נים אחרים.
ממלכת האש של הזורואיסטים: זוכרים שאזרבייג'ן היא ארץ האש? האתר המרשים של מקדש האש, נמצא בפרבר של באקו. המתחם המתומן, שנבנה במאה ה-17, כולל חדרים לנזירים, המקיפים מזבח שבו בערה אש תמידית, והייתה למרכז של זורואסטריזם (דת פרסית עתיקה) שמשכה אליה 'עובדי אש' מכל קצות העולם. נזירים התבודדו במשך מאות שנים במקום, כשהם מעבירים את זמנם בתפילה מול האש. הבעירה היתה, כמובן, תוצאה של גז טבעי אשר בקע באופן ספונטני מהאדמה (אז לא הבינו זאת) אך ב-1880, לאחר שמשאבות נפט הוקמו ממש בשערי המקדש, האש כבתה והמנזר התפזר. 21 במרס הוא חג האש הלאומי באזרבייג'ן ובו האזרים מתחרים ביניהם בהדלקת מדורות (גם להם יש ל"ג בעומר).
הקשר היהודי בבאקו: מעריכים שבאזרבייג'ן כ- 25 אלף יהודים. בבאקו שני בתי כנסת ושני בתי ספר בהם לומדים בעברית, וממחישים את הפתיחות והסובלנות למיעוטים. בית חב"ד מאד פעיל ובתוכו בית הכנסת האשכנזי וכן אולם בית כנסת גיאורגי. בית הכנסת השני נמצא בקירבת מקום, והוא ע"ש יהודי הקווקז – היהודים ההרריים. לשמחתנו, בבית חב"ד נכחנו בטקס חגיגי של "חלקה" – גזיזת שיער הראש הראשונה לפעוט בן שלוש, בהשתתפות רבים מבני הקהילה.
המטבח האזרבייג'ני: קחו את בלוטות הטעם שלכם לסיבוב, ובואו להתענג על המטעמים האזריים, המגוונים והמסורתיים, אשר הופכים את המטבח האזרבייג'ני למדהים: מדולמה סוקולנט, ו'ירפג דולמסי' עטוף בעלי גפן חריפים, ועד ירקות ממולאים, מתובלים בדולמה עונתי, פלוב או אושפלאו – כל אחד והגרסה הייחודית שלו. כדאי ללוות את הארוחה ביינות האזריים המשובחים, ולקנח עם פחלאווה, שהיא מעין בקלווה קווקזית מעודנת טעם ומתיקות. אחח…
לאן יוצאים מבאקו
אם הגעתם לימים ספורים, המלצתי שתתמקדו בעיר באקו מרובת אתרי התיירות. אם אחרי שמיציתם את באקו נותר עוד זמן, אז כדאי:
שמורת גובוסטן: מומלץ מאד להקדיש יום נסיעה לשמורת גובוסטן. מרחק כ- 60 ק"מ דרומית לעיר הבירה באקו, נמצאת שמורת גובוסטאן (Qobustan). משמעות אחת באזרית ל- גובוסטאן היא "ארץ הואדיות" והתרגום האחר הוא "ארץ הפר" (או השור). השמורה שוכנת באזור סלעי בעל אקלים חצי-מדברי ונודעת בציורי הקיר המופלאים (פטרוגליפים) הרבים שנותרו בה מתקופת האבן ולאחריה, וגם בשפע הרי הגעש ונביעות הבוץ המבעבעות ופעילות מידי רגע. האתר התגלה באקראי בשנות השלושים של המאה ה-20 על ידי כורים, ובשנת 1966 הוכרז כשמורת טבע לאומית ששטחה 44,000 דונם. בשנת 2007 היה חלק מהשמורה לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
העיר שמאחי: מרחק של כשלוש שעות צפון-מערב מבאקו, נמצאת שמאחי – עיר הבירה העתיקה של ממלכת שירוואן Shirvan ההיסטורית מהמאות 8- 15. הפסל בכיכר המרכזית הוא של ענבים, מה שמעיד שהאזור נטוע בכרמי יין. כיום שמאחי מפנה פניה לתיירות: המסגד העתיק בקווקז העליון, בתי מלון ומסעדות, ארמונות ומבצרים, מוזיאון ומסגד, נופי הקווקז ואתר סקי, מצפה כוכבים וברית 'ערים ידידות' עם טירת הכרמל בישראל.
יקב סבלאן ומתחם כרמי היין: בין הערים שמאחי וגבאלה, נמצא מתחם ענק ומטופח, מפעל היקב סבלאן, שבו מייצרים יינות משובחים לצריכה מקומית וליצוא, וכן במקום מרכז מבקרים ומסעדה משובחת, בה ניתן להעביר סדנאות לטעימת יין ומגישים ארוחות גורמה לתפארת. מומלץ ביותר.
מחוז גבאלה בקווקז העליון: כפרים קטנים, עמקים ירוקים ושמיים עטופי עננים. החוויה היא העלייה ברכבל טופנדאג למרומי ההר בגובה 4 ק"מ. החלפנו פעמיים את הרכבל ועצרנו לתצפית לפני הפיסגה. לצערנו, הנוף המופלא (כך נאמר לנו) הסתתר מתחת לענני הגשם האפורים. במתחם פעילויות ספורט ואקסטרים וכמובן מרכז סקי משוכלל.
למידע נוסף באתרים:
* הכותבת היתה אורחת לישכת התיירות האזרית בישראל ומשרד התיירות באזרבייג'ן
כתובת מקוצרת לכתבה זו: https://www.ias.co.il?p=145979
