"תרבחו ותסעדו": מחגיגות המימונה לאתרי מורשת עולמית במרוקו

את חגיגות המימונה שמקורן בקהילות צפון אפריקה, ובמיוחד יהדות מרוקו, חוגגים במוצאי יום שביעי של חג הפסח ובמהלך היום שאחריו. יש הסבורים כי מקור השם "מימונה" נובע משמו של הרמב"ם, שיום המימונה חל ביום פטירתו. סברה אחרת היא, שמקור השם נובע מהמילה הערבית מַיְמוּן, שפירושה בר מזל, אך הסברה הרווחת היא שמקור השם נובע מהמילה "אמונה".

השנה, בשל גזירות מגיפת הקורונה, לא יתקיימו חגיגות אוכל עם המוני משתתפים ולא ניתן לבלות בפארקים. אז במקום לשבת בסגר, נצא לטיול בכתובים ובתצלומים, למרוקו שהיא מולדת המימונה, אל אתרי מורשת עולמית שהוכרו ע"י אונסקו. מרוקו היא מדינה בצפון אפריקה, השוכנת בין הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי, לבין רכסי האטלס ומדבר סהרה. מרוקו קיבלה עצמאות מצרפת בשנות השישים, ומאז התפתחה למדינה מודרנית עם ענף תיירות מפותח.

מרקש, קסם ומסתורין

מרקש היא עיר מדברית, למרגלות הרי האטלס בדרום-מערב המדינה. יש כאן שווקים צבעוניים, כיכרות תוססות, גנים אוריינטלים, סמטאות מתפתלות וחצרות פנימיות קסומות. מרקש נחלקת לשניים, העיר העתיקה שהוכרזה כאתר מורשת עולמית (1985) והעיר החדשה, ורוב תושביה הם ממוצא ברברי (התושבים הקדומים ביותר של צפון אפריקה). לב העיר הוא כיכר ג'מע אל פנה. הכיכר, הגובלת בשוק, מלאת חיים לאורך כל שעות היממה, יש כאן מספרי סיפורים, נגנים ומזמרים, מרפאים עממיים, קוסמים מכשפים ומאלפי נחשים. מהכיכר מובילים רחובות אל השווקים הצבעוניים של מרקש, שבהם אפשר לקנות כל מה שחשקה נפשכם. אל תחמיצו ביקור במסגד קוטוביה המרשים מהמאה ה-12 עם הצריח הגבוה, בגני מז'ורל היפהפיים, בקברי הסעידית המקושטים באריחים יפים, בהריסות ארמון אל באדי, בארמון הבאהיה עם החדרים המקושטים באריחי קרמיקה, במדרשת אבו יוסף המרשימה וכמובן, ברובע היהודי המרגש ובבית הכנסת העתיק.

פס, עיר האגדות

פס, עיר קסומה בעלת עבר מפואר, ששימשה עד 1912 כבירת מרוקו (לפני שרבאט תפסה את מקומה). נמצאת למרגלות הרי האטלס במרכז מרוקו והיא העיר השנייה בגודלה במדינה ונחשבת למרכז הדתי של מרוקו. שער בוג'לוד שבחומת העיר מוביל אל המדינה, שהוכרזה כער מורשת עולם (1981) – הרובע העתיק שנקרא פס אל באלי. זוהי המדינה הגדולה מסוגה במרוקו (ובעולם כולו) והיא בנויה מפסיפס אינסופי של רחובות צרים וסמטאות מתפתלות. העובדה שכניסת מכוניות אסורה ברובע ואפשר לנוע בו רק ברגל או על גבי חמור, תורמת אף היא לאווירה המיוחדת. ברחובות הרובע העתיק יש שוק תבלינים, סוק אל עטארין, וסדנאות של בעלי מלאכה מסורתיים – נפחים, אורגי שטיחים, בורסקאים ועוד. מדרסה בו-ענאניה, המדרסה הגדולה בפס, נבנתה ב-1355 והיא מהווה דוגמה נהדרת לארכיטקטורה אסלאמית. הקהילה היהודית של פס התהדרה ברבנים והוגי דעות חשובים, שהידוע מכולם היה הרמב"ם. ברובע היהודי, המאלח, עדיין אפשר לראות את ביתו של הרמב"ם, שכיום מתגוררת בו משפחה מוסלמית.

רבאט, בירת מרוקו

כיום רבאט – בירת מרוקו, היא מקום מודרני ותוסס, המשלב בחן רב בין ישן לחדש. למרות ששורשיה של רבאט נטועים בתקופת הפיניקים, לפני יותר מ-2,500 שנים. העיר ממוקמת על חוף האוקיינוס האטלנטי בשפך נהר הבו רגרג והיא משמשת כמקום מושב הממשלה. יש בה שכונות חדשות עם אדריכלות מודרנית ומרכזי עסקים לצד רבעים עתיקים. בין האתרים המרכזיים ברבאט, ניתן למנות את ארמון המלך מראשית המאה ה-19, מאוזוליאום מוחמד החמישי – עם פסיפסים צבעוניים, רצפת שיש, תקרה עם עלי זהב וקברי מלכי מרוקו ומגדל חסן – שהיה אמור להיות המינרט הגבוה בעולם של המסגד הגדול בעולם, אלא שבניית המסגד מעולם לא הושלמה. מבנה מיוחד הוא קסבת האודיה הציורית, מהמאה ה-12, שסמטאותיה הצרות צבועות בכחול ולבן והיא צופה מראש גבעה אל האוקיינוס ואל שפך הנהר, ויש לציין את מוזיאון האכיאולוגיה – שהוא הטוב מסוגו במרוקו. את ההכרה כאתר מורשת עולמית קיבלה רבאט כעיר הבירה המודרנית והעיר ההיסטורית: מורשת משותפת (2012).

מקנס, גבוה בהרי האטלס

בשונה מערי החוף, בהן קזבלנקה ורבאט, האווירה במקנס שונה מאוד. מקנס שוכנת ברמה בגובה 560 מ', בין הרי הריף והרי האטלס. היא אחת הערים האימפריאליות ובתקופת שלטונו של המלך איסמעיל, במאה ה-17, היתה בירת הממלכה. בעיר פזורים מבנים מונומנטליים רבים שנותרו מתקופה זו. איסמעיל הקיף את עירו בחומה אדירה שבה נקבעו שערים מפוארים. באב אל מנסור, המפואר והיפה שבהם, מאפשר הצצה לזמן בו העיר היתה בשיא הדרה. למרגלותיו נמצאת רחבת השוק ההומה. בחלק ההיסטורי של מקנס נמצא המלאח, הרובע היהודי – מהקהילה היהודית הגדולה שחיתה כאן נותר כיום רק קומץ קטן. מומלץ בחום לבקר בבית הכנסת ובבית הקברות היהודי. מקנס הוכרה כעיר מורשת עולמית כעיר היסטורית (1996).

 

כתובת מקוצרת לכתבה זו: https://www.ias.co.il?p=105795