ויטבסק, בלארוס – תיירות של תרבות

ויטבסק הינה אחת הערים העתיקות בעולם הסלאבי, הרביעית בגודלה בבלארוס, שוכנת צפונית-מזרחית לבירה מינסק (מרחק נסיעה ברכב בין 4-3 שעות) ומשמשת כמרכז המנהלי של מחוז ויטבסק, המונה כ-400 אלף תושבים. זו עיר יפיפייה, מוקפת יערות ומשופעת בפארקים, שגולת הכותרת בפעילות השנתית שלה הוא פסטיבל "סלאביינסקי בזאר" – פסטיבל בינלאומי שזכה להכרה ולהוקרה ונחשב לאחד המובילים בתחומו בעולם ומושך תיירים מרחבי תבל.

ויטבסק בירת המחוז, עיר מושכת תיירות:

שנת ייסודה הרשמית של ויטבסק היא 974 וזאת לפי הוראתה של אולגה נסיכת קייב. היא התפתחה מנמל בחוף נהר ויטבה (שממנו נגזר שמהּ), הנשפך לנהר דווינה הגדול יותר, לעיר גדולה ותוססת. הנהר חוצה את העיר בין גדות ירוקות, ספינות תיירים צבעוניות משייטות בו ומעליו גשרים נישאים. ויטבסק ידועה כעירו של מארק שגאל – הצייר היהודי המפורסם, שהמוזיאון על-שמו נמצא בבית שבו התגוררו הוריו. אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשהגעתי לעיר, היה לבקר במוזיאון. מודה ומתוודה – מאד התרגשתי.

ויטבסק היא עיר יפה ונקייה, מרובת כיכרות פורחות, שדרות עצים, פסלים מרשימים ומזרקות מים חמודות. שפע כנסיות וקתדרלות שצריחיהן המוזהבים נוצצים למרחוק ומבני תרבות רבים – תיאטרונים, מוזיאונים וגלריות, היכלי מוזיקה ואמפיתיאטרון יפהפה. הכבישים רחבים ומרומזרים ושוטרי תנועה מקפידים על הסדר. פארקים ויערות ירוקים לטיול ובילוי, הסמטאות המתעגלות באזור מרכז הפסטיבל רומנטיות ומלאות דוכני מזכרות ומוצגים אתניים. בתקופת הפסטיבל כל מרכז העיר שוקק מיצגי רחוב של להקות מקומיות ואורחות והפעילות נמשכת עמוק לתוך הלילה. שמח!

הפסטיבל הבינלאומי "סלאביינסקי בזאר":

דמיינו את תחרות הזמר האירוויזיון, בשילוב פסטיבל המחולות בכרמיאל, ערבבו עם פסטיבל ישראל וקנחו עם פסטיבל בת-ים לתיאטרון רחוב – ותקבלו את הפסטיבל הבינלאומי, סלאביינסקי בזאר. בשנתו ה-27 הפסטיבל בשיא אונו, מגוון, מרהיב, נוצץ ומצליח. זה פסטיבל האמנויות והמוזיקה, המתקיים מאז שנת 1992 בויטבסק ונחשב למוביל בתחומי המוזיקה, תיאטרון, מחול, תערוכות אמנות ומופעים בין-תחומיים מגוונים, כולל מופעי רחוב, שנמשך השנה בין 7 ל- 18 ביולי.   למרות שאיני דוברת רוסית, שזו השפה השלטת בפסטיבל, הסתדרתי היטב, כי גם אם זה ישמע כקלישאה – האמנות והתרבות הן באמת שפה בינלאומית..

השנה השתתפו בפסטיבל עצמו כ-500 איש – זמרים ונגנים, שחקנים ורקדנים, חברי משלחות ואנשי תקשורת, שייצגו כ- 40 מדינות מרחבי תבל, ובהן בנוסף למדינות הסלאביות, גם ממקסיקו וקובה, מאנגליה וצרפת, ממצרים וכמובן מישראל, זאת בנוסף לעשרות אלפי התיירים מקצוות תבל שהגיעו לפסטיבל. נשיא בלארוס – אלכסנדר לוקשנקו, מכבד מדי שנה את מופע הפתיחה של הפסטיבל ומקפיד לציין שהוא רואה בו "גשר לשלום, שיתוף וקשר, בין אנשים ומדינות". יו"ר סלאביינסקי בזאר הוא אלכסנדר סידורנקו, המשמש גם כנשיא איגוד הפסטיבלים הבינלאומי (WAF).

הקשר היהודי והישראלי ו"פסטיבל ללא גבולות":

לפני מלחה"ע השניה, כמחצית מאוכלוסייתה של ויטבסק היתה יהודית, ובתקופת הכיבוש הנאצי נהרסה העיר ברובה ורבים מיהודיה ניספו. מאז לא השתקמה הקהילה היהודית, אם כי חיים בה כיום לא מעט מבני עמנו, ובהם ליאוניד בוגוראד – מנכ"ל הפסטיבל ומנהל התוכניות שלו, ארקדי שולמן – מנהל מרכז התקשורת של הפסטיבל, מאסטרו מיכאיל פיינברג – מנצח תזמורת הפילהרמוניה הנשיאותית. באוקטובר 2017 נחנך בית הכנסת החדש בויטבסק שנבנה מכספי תרומות של קהילת יהודי ויטבסק בתפוצות, ולצידו מלון קטן ומסעדה כשרה.

כמדי שנה, גם הפעם הגיעה לפסטיבל משלחת נכבדה של אמנים מישראל. בראש המשלחת עומד הסופר והיוצר – ארקדי קרומר, שרואה כשליחות להביא לפסטיבל שנה אחר שנה, משלחת אמנים מישראל המופיעים בקונצרט ששמו "פסטיבל בלי גבולות" ואותו הנחתה העיתונאית הישראלית אינה שייחטוביץ'. השנה הועלה הקונצרט הזה גם במינסק, ביוזמת השגריר הישראלי – אלון שוהם, במסגרת אירוע הצדעה מיוחד ל- 70 שנות המדינה, אליו הגיעו בכירים בממשל הבלארוסי, דיפלומטים ממדינות שונות וראשי הקהילה היהודית במינסק, והאירוע עורר הדים חיוביים ביותר.

כדאי לדעת:

איך מגיעים לויטבסק: חברת התעופה הבלארוסית Belavia מציעה טיסות ישירות למינסק במהלך השבוע, גם בבוקר וגם בלילה.

ממינסק לויטבסק ברכב פרטי מרחק כ- 4-3 שעות (בתוך נופי יער ירוקים). אפשר גם ברכבת ואף בטיסה פנימית.

מחירי המסעדות והמלונות בעיר סבירים בהחלט. התשלומים רק ברובלים בלארוסיים (גם בדיוטי פרי).

*הכותבת הייתה אורחת הפסטיבל בויטבסק, באדיבות שגרירות בלארוס בישראל.

שוש להב – עורכת ראשית של כתב העת “עולם הצילום” ושל פורטל  GoodTime

כתובת מקוצרת לכתבה זו: https://www.ias.co.il?p=86181