ארבעה גורמים דורשים כספים מקופת הפיצויים של עובדי אל על

עובדי אל על מפגינים מול בית הדין לעבודה בבת ים. צילום וועד עובדי אל על

כ-300 עובדי אל על הפגינו הבוקר מול בית הדין לעבודה בבת ים, המקיים עדיין דיון בבקשת החברה למשוך 120 מיליון שקל מקופות הפיצויים של עובדי החברה, בקשה שהעובדים מתנגדים לה בתוקף. ארבעה גורמים דורשים כספים מקופות הפיצויים שצברו במרוצת השנים רווחים גבוהים מאוד: המדינה, הנהלת אל על, ותיקים בחברה שעבדו בה עד 1982 ונציגות העובדים הנוכחית. בזמן כתיבת שורות אלה הדיון בבית הדין נמשך.

הפרשה החלה בשנת 2003 ערב הפרטתה של אל על, כאשר המדינה הזרימה 28 מיליון דולר נוספים לקופת הפיצויים, מעבר ל-80 מיליון הדולר שהיו דרושים לכיסוי החסר שנוצר בקופת הפיצויים. המטרה הייתה שהסכום שהוזרם יכסה פיצוי פיטורין לעובדים שעבדו בה עד 1982. הכספים שהופקדו בקופות הללו נשאו רווחים, שיצרו עודפים, מעבר לכספים שנועדו לתשלום פיצויי פיטורים לעובדים הוותיקים, שהתחילו לעבוד בחברה לפני שנת 1982.

בשנת 2015 הגישה המדינה תביעה נגד אל על בבית המשפט המחוזי, ובה טענה, כי הכספים העודפים הללו שייכים לה, ודרשה כי החברה תשיב לה את הכספים. נציגות העובדים ביקשה אז להצטרף כנתבעת להליך יחד עם ההסתדרות, והעלתה טענה, כי הכספים העודפים שבקופות הללו שייכים לנציגות העובדים בלבד, בהתאם לנוסח ההסכמים שנחתמו בשנת 2003, המקנים לנציגות העובדים שליטה בשימוש שייעשה בכספים הללו. הנציגות וההסתדרות צורפו כנתבעות פורמליות להליך שהתקיים אז בבית המשפט המחוזי, ולמרות שחלף זמן רב מאז, עדיין ההליך הזה נמצא בשלב מקדמי.

ערב חג הפסח השנה, פתחה הנהלת אל על הליך משפטי מקביל לגבי הכספים, שצבורים בקופות הפיצויים, הפעם – בבית הדין לעבודה. ההנהלה ביקשה לקבוע דיון מהיר ודחוף, ולאפשר לה לשחרר את כל הכספים העודפים שנמצאים כעת בקופות הללו, וטענה שהכסף דרוש לה כדי להציל את החברה מקריסה. ההליך נפתח כנגד ההסתדרות בלבד. נציגות העובדים ביקשה להצטרף להליך, ובקשתה התקבלה. המדינה ביקשה אף היא להצטרף להליך, וגם בקשתה התקבלה. לאחר מכן החברה פנתה למדינה ולהסתדרות, וביקשה מהן הסכמה לשחרר לה באופן מיידי סכום חלקי מתוך כל הסכומים הצבורים בקופות כדי להציל אותה מקריסה.

באגרת לעובדים הסביר זאת מנכ"ל החברה גונן אושיסקין: "לחברה יש קופות פיצויים מרכזיות שנועדו להבטיח תשלומי פיצויי פיטורין לעובדים שהחלו את עבודתם לפני 1982. במועד ההפרטה ב-2003 המדינה והחברה הפקידו בקופה זו כספים, מאחר וטרם ההפרטה היה גירעון בקופות הפיצויים, כיום, בחלוף למעלה מ-16 שנים ממועד פתיחת הקופות, נותרו בחברה כ-250 עובדים לטובתם נפתחו קופות הפיצויים המרכזיות האלו. על מנת להבטיח את תשלום פיצויי הפיטורין לאותם עובדים, העבירה החברה סכום של כ-60 מיליון שקל מקופת הפיצויים המרכזית לקופות אישיות של כל אחד מ-250 עובדים אלו. לאחר ההפקדה האמורה, נותרו עודפים בקופות הפיצויים המרכזיות שנפתחו לטובת אותם עובדים.

"שחרור עודפים אלו התבקש בהסכמה של המדינה ושל ההסתדרות, ומתוך הבנה לגודל השעה ולצרכים המיידים של החברה בכספים אלו. הנציגות, לצערנו, התנגדה, בעוד היא מודעת למצבה של החברה ולכך שמדובר בבלון החמצן האחרון של החברה בטרם כלל עובדי החברה יאבדו את מקום עבודתם.

"הנציגות מנסה לטעון כאילו בקשת החברה למשיכת העודפים מקופות מרכזיות ישנות נוגעת לכלל אנשינו. אין בין זה לבין האמת, דבר. חשוב לי להדגיש – משיכת העודפים בקופות הפיצויים לא קשורה כלל להפקדות לפיצויים שלכם, כלל אנשי אל על, אשר מבוצעות כסדרן באופן שוטף".

המדינה וההסתדרות הסכימו לבקשה הנהלת אל על. נציגות העובדים התנגדה לבקשת החברה, בניגוד לעמדת ההסתדרות, והודיעה לבית הדין על התנגדותה לשחרור סכום הכסף המבוקש באופן מיידי לטובת קופת החברה, מבלי שיובטח סכום מוסכם לטובת זכויות העובדים.

יש לציין, כי ותיקי אל על שעבדו בה עד 1982 טוענים עד היום, כי הכספים מגיעים להם, בהתאם לרשימה השמית שנכתבה ערב הפרטת החברה. חבל שהדיון בשנת 2015 שדן בבקשת המדינה  לקבל את העודפים מקופות הפיצויים, לא הסתיים עד היום, יתכן והרבה בעיות היו נמנעות מכך.

בינתיים נמשך היום הדיון בבקשת הנהלת אל על בבית הדין לעבודה בבת ים.