מונקו- הצצה לחיים בסרט

180620radC6BD0@monaco_0-1

את הסיפור הזה אפשר להתחיל בכמה צורות: הראשונה – איפה בעולם ניתן לראות את תצוגת המכוניות הגדולה עלי אדמות יחד עם תצוגת הנשים היפות המרשימה בעולם, במחיר של כוס קפה? השנייה – איפה ניתן לאכול ארוחת ערב מדהימה במסעדה רועשת, כאשר תשומת הלב נעה בין המנות הנהדרות ובין הזוגות שנכנסים למסעדה אחרי שדקה קודם הגיעו אליה במכוניות "בנטלי" פתוחות או במכוניות "מזראטי" אדומות שמשמיעות קולות נהמה של מנועים אדירים?

אז ככה, על הקזינו של מונקו כולם שמעו, אבל צריך להסתכל מעט לצדדים כדי להבין שהוא רק חלק מהתמונה. בנסיכות הקטנה הזו, הפרושה על לא יותר מ-2 ק"מ רבועים, יש ריכוז אדיר של עושר לא הגיוני שמוצא את ביטויו בכמות אדירה של מכוניות פאר יקרות, כמות מדהימה של יאכטות מהרמה העליונה וכמות נשים יפות לבושות במינימום כדי לעשות רושם מקסימום.

הגישה לבועה הזו, שנשלטת על ידי משפחת גרימאלדי, הגרה בארמון המשקיף אל כל היופי הזה, נעשתה קצרה ונוחה יותר מאז הפעילה חברת "אייר פרנס" את הטיסות הישירות שלה מנתב"ג לניס. טיסה הלוך של מעט יותר מארבע שעות ואתם נוחתים בנמל התעופה הקטן של ניס. נסיעה של עוד כחצי שעה ואתם בגן העדן שתיארתי בתחילת הכתבה.

קיים ויכוח היסטורי על מי מבין בתי המלון בממלכה הזעירה, נחשב למפואר ביותר. אז המומחים הגדולים טוענים שה"הוטל דה פרי" הוא המולך בכיפה. אבל יש למעשה חמישייה פותחת ואם תקלעו כמונו למלון "מטרופול", האמינו לי שהוויכוח הזה הופך לממש זניח. לגור בארמון שיש בו אפילו ריח של עושר ואתם מרגישים בבועה של זהב. לא נכנס לפרטי העונג כדי לא לפתח רגשות קנאה אבל האמינו לי, מקום שני או שלישי , זה ממש שולי כאשר אוכלים למשל ארוחת בוקר על המרפסת המדהימה או יושבים בלובי שכל פינה בו נראית כלקוחה מסרט על שושלת מלוכה. העניין שכאן הכל אמיתי, ממש לא תפאורה.

אחרי שאחד מאנשי הצוות מזנק כדי לסובב עבורך את הדלת המסתובבת ביציאה לרחבת הכניסה, אתה נתקל בכל שעה משעות היממה , בלפחות מכונית "רולס רויס" אחת, בשני "בנטלי" וב"מזראטי" אחת. זו לא תצוגה, אלו מכוניות של אורחי המלון, שאנשי ה"ולה פרקינג" מזיזים מדי פעם בחרדת קודש.

ואם תגשו לקונסיירג' ותתעניינו בשכירת רכב ליום , צפו לקבל תשובה בערך כזו "יש לנו מבחר שמתחיל במרצדס 300 פתוחה. אבל אני ממליץ בעיקר על הבנטלי הפתוחה, ואפילו יש לנו דיל מיוחד. ואז הוא ינקוב במחיר שנשמע כמו משכורת חודשית, יותר מאשר מחיר של שכירות יומית לרכב. ואחרי שאתה עוטה על פניך פרצוף אדיש, אתה נזכר לפתע שאתה למעשה בלה לה לנד ואומר לבחור במדים משהו כמו "אני צריך להתייעץ עם אשתי".

אנחנו חייבים לקונסיירג' במלון את אחת החוויות המדהימות ביותר שניתן לחוות בממלכה. "אתה יכול להמליץ על מסעדה?" שאלתי. הוא חייך ושלף במהירות שם של אחת. אנחנו סומכים תמיד על המקומיים ולכן נסענו למסעדת, Cipriani .לא שאלנו איזה סוג של אוכל, לא ידענו דבר, אבל למדנו מהר. הגענו חצי שעה לפני השעה שבה נמצא לנו שולחן. בחוץ נעצרו כל דקה מכוניות פאר מהן ירדו זוגות שההבדל הממוצע בין הגבר לאשה היה לא פחות מ-20 שנים ואתם גם מבינים באיזה כיוון .

תחרות מיס עולם נראית כפרודיה על מה שקרה מול עינינו בכניסה למסעדה. כאשר קיבלנו את השולחן, ההצגה רק קיבלה ממדים נוספים. המלצרים רצים במקצועיות מדהימה והמנות יוצאות מהמטבח בצורה מושלמת. הנשים הולכות לשירותים כל שתי דקות, לא בגלל בעיות בשלפוחית חס וחלילה, אלא כדי שיראו אותן ואני מדבר על מראות מלבבים מאוד וזה בניסוח מעודן. זו המסעדה הכי "אינית" כיום במונקו, אבל בטח בשבוע הבא יהיה משהו אחר. עשירי עולם רוצים אקשן והמקום מספק להם אותו בדרכים שונות.

אבל אם אתם רוצים לאכול ארוחת ערב בלי כל התפאורה, אני ממליץ על מסעדה ברחוב שקט; La Vecchia Firenze, הומלצה על ידי חברים מקומיים. על מסעדות כאלה בדרך כלל שומעים רק ממקומיים. אוכל נהדר ושרות לבבי. בקיצור חוויה נפלאה ושקטה בלי כל התפאורה המדהימה.

ויש כמובן את ה"מוכרחון", שבלי לבקר בו או ליתר דיוק לשבת בו על כוס קפה (לא טעים במיוחד) החוויה של מונקו לבני אנוש רגילים אינה שלמה. אחר הצהרים, מכוניות מורידות גברים ונשים שכנראה קראו על עבודה רק בגוגל, בכניסה לקזינו המרכזי. עובדי הוולה פארקינג, רצים להחנות את מכוניות הספורט בהזמנה או את הרולס רויסים גם כן בהזמנה ומקבלים עבור השרות טיפים שמנים (לפי החיוך).

אבל אנחנו ישבנו בשורה הראשונה מול כל ההצגה הלא נגמרת הזו ב"קפה דה פריז". מכוניות הפאר שמקיפות את הכיכר היפיפייה מספר פעמים, לא עושות זאת בגלל מצוקת חניה. זו התחרות "לי יש את היותר יפה ויקרה ואתם תראו את זה אם תרצו או לא". שום תערוכת מכוניות בעולם לא יכולה להתחרות במה שחולף מול עיניך על כוס קפה פושר תוך חמש דקות.

לסיכום. מונקו, קרובה היום יותר מתמיד והיא מאפשרת לנו- "בני תמותה"  רגילים הצצה לחלום, לבועה שאנחנו יכולים רק להציץ בה למספר שעות ולחשוב "מה היה קורה אילו". טיסה נעימה ל"ללה לה לנד".