סוף עידן מטוסי הנוסעים הענקיים

איירבוס A380 של תאי איירווייס. צילום Depositphotos

מנכ"ל בואינג דייב קלהון הודיע ​​לא מכבר לעובדי החברה, כי הסתיים עידן המטוסים הענקיים וציין, כי  "לאור הדינמיקה ומצב השוק הנוכחי נשלים את ייצור מטוסי ה- 747 בשנת 2022". דבריו מהווים את שיאה של הירידה המואצת בכדאיות הכלכלית של מטוסי הנוסעים הגדולים בעולם – בואינג 747 ואיירבוס A380 שנמצא בשירות רק מאז 2007. הענקים המעופפים לא היו חסכוניים להפעלה כבר זמן מה, אך המגיפה גרמה לכך שהם הפכו בטרם עת למיושנים מבחינה כלכלית.

כאמור, מטוסי הג'מבו והסופר ג'מבו עם ארבעה מנועים הפכו יקרים מדי להפעלה עוד לפני המשבר. כבר אז היה קשה לחברות התעופה למלא בהם מספיק מושבים כדי להרוויח. נכון להיום, מטוסים קטנים יותר, אך יעילים הרבה יותר, כמו איירבוס A350 ובואינג 787 דרימליינר מהווים את הנורמה הכלכלית הכדאית.

בתעשיית התעופה מבחינים ב-3 נתיבי טיסה עיקריים:

קו (Line) – בין נקודת המוצא לנקודת היעד ישנם נקודות עצירה רבות לצורך פריקה והעמסה של נוסעים או מטען וחידוש ציוד. העצירות התכופות גורמות לבזבוז רב של דלק. יתרונות: קל לניהול. חסרונות: עלויות גבוהות בחניות הביניים, זמני המתנה ארוכים, קושי בשיווק לקהלי יעד שונים (אנשי עסקים מפסידים כסף בגלל ההמתנות הארוכות הגוזלות זמן רב).

רשת (Grid) – רשת שבה כל נקודה מייצגת מוצא או יעד. הרשת מאפיינת בדרך כלל תעופה פנים ארצית. יתרונות: יעיל (אין המתנה), ניתן להשתמש במטוסים שונים למקטעים שונים (טיסות קצרות עם מטוסים קטנים, למשל), לא כל הנוסעים צריכים להיות בכל נקודה, חסכון בזמן לחברה (לא בהכרח לנוסע בגין עיכובים), צמצום בעלויות כוח אדם, אפשרות לשיפור השירות לצרכן וחיסכון בעלויות (עלות ייצור מושב על מטוס גדול נמוכה מעלות ייצור מושב על מטוס קטן). חסרונות: מסובך לניהול.

נמל מאסף (Hub) – מערכת שבה נקודות מוצא שונות מגיעות ל-Hub שממנו יוצאות טיסות ליעדים שונים. הדבר מרחיב את מספר הנתיבים האפשריים וקישור בין מרחבים גיאוגרפיים רחוקים. למשל, טיסות ממקומות שונים מגיע לבנגקוק ומשם יוצאות טיסות לאוסטרליה. כמו כן מפעילים נמל מאסף בגלל שיקולי עלות – החלפת מטוסים וקיבוץ נוסעים. איסוף אנשים ממקומות גיאוגרפיים קרובים והטסתם ליעדים רחוקים יותר. יתרונות: יעילות גבוהה מאוד, חיסכון בזמן ובעלויות. חסרונות: מצריך ניהול יעיל מאוד כי תקלות עלולות לגרום להפסדים רבים בגלל הצורך במתן פיצויים כספיים גבוהים ללקוחות שנפגעו ועיכובים הינם כמעט בלתי נמענים, כי ישנה תלות במזג האוויר. חסרון נוסף הוא שזמן החיבור לטיסות ההמשך עלול להתארך מעל המצופה במקרה של מקרים בלתי מתוכננים (בלת"מים).

בעבר הלא רחוק היה מקובל להטיס הרבה נוסעים במטוסי 747 לנמלי Hub ומהם במטוסים קטנים יותר כמו בואינג 737, או איירבוס A320 בטיסות המשך ליעדים נוספים. היום בכל נתיבי הטיסה שציינו, השימוש במטוסים הענקיים לא יעיל ולכן חברות התעופה מעדיפות להשתמש במטוסי בואינג 777 הוותיקים ובואינג 787 החדישים יותר, או במטוסי איירבוס A330 הוותיקים ובואינג A350 החדישים יותר. במשבר הקורונה המטוסים הראשונים שקורקעו היו מטוסי בואינג 747 ומטוסי איירבוס A380, שכנראה החזרתם לשימוש לא תתבצע.