מחקר של בנק ישראל ב-2014 ציין, כי תעשיית התיירות בישראל נסמכת בעיקר על תיירים מחו"ל, שהערך המוסף של ביקוריהם למשק גבוה מזה של המבקרים הישראלים. הביקוש של התיירים לביקורים בישראל תלוי במידה ניכרת במצב הביטחוני. עם זאת, התיירים אינם מקשה אחת, ומטרות ביקוריהם שונות (צליינות, חופשה, עסקים ועוד); חלק מהם יהודים וחלק נוצרים; חלקם מגיע באופן מאורגן, וחלקם – באופן עצמאי; חלקם זה הביקור הראשון בישראל וחלקם כבר ביקרו בה. גם השפעת המצב הביטחוני על הביקושים לתיירות היא הטרוגנית, אינה תואמת במבנה שלה ומורכבת מחלקים שונים. לכן, ציין המחקר, ראוי לנתח את ההשפעה על כל אחד מגורמי התעשייה בנפרד, להסיק מסקנות ולפעול.
נשארים במצב הקיים
את המחקר קראו בוודאי עד תומו במשרד התיירות, אז קראו. לא ברור מדוע, אבל, משום מה, משהו עוצר את המשרד להוציא את תוכניותיו לפועל. מחקרים יש, תוכניות יש, חוזרי מנכ"ל יש, נציגים בחו"ל יש, ראשי תחומים יש, אך בגדול שום דבר לא מותנע. במשך שנים המשרד לא יוצא מהמצב הקיים. מה שהיה הוא שיהיה. אבל לא רק משרד התיירות לוקה בחסרון של אי יציאה מהנוחות הנעימה. לוקים בו כולם – הארגונים, ההתאחדויות, הסוכנויות וגם התקשורת.
מדווחים את הידוע
התקשורת מתארת תמיד את מה שידוע. זול יותר בברלין, המלונות בארץ יקרים, צימרים לא תמיד זולים, שיטת Airbnb מצויינת, אבל צריך להיזהר. כך גם לגבי טיסות לואו קוסט וכן הלאה והלאה. מורחים בעיתונות הכתובה, האלקטרונית והטלוויזיונית, על פני דפים רבים את הידוע, כולל בדיקות וראיונות צפויים. היות והשפעת התקשורת עצומה, היא מעוררת את שיחות הסלון, שבהם מחליפים אינפורמציה ידועה פחות או יותר, ומדגישים זאת במשפט – היה כתוב בעיתון, באינטרנט, או שזה נאמר בטלוויזיה.
השפעה זו מגיעה גם לארגונים, להתאחדויות ולסוכנויות ולכן – כולם מתנהגים על פי מה שמצופה מהם. לעיתים זה נגד זה, אך תמיד בראיה צרה של האינטרס שאותו הם מייצגים, ביחד – חס וחלילה. קחו ראיונות ומאמרים מלפני יותר מ-20 שנה, שנו את התאריכים להיום ותראו עד כמה שהם אקטואלים.
דוחים שינויים
כל רעיון חדש נדחה ונמוג. למה? כי קל להתנגד לרעיון חדש. הפירוש של רעיונות חדשים הוא שינויים, המפריעים למצב הקיים, הנוח, הידוע, הבטוח והמוכר. אז למה לשנות? קל יותר להישאר במצב המוכר, אבל גם המסוכן יותר.
תמיד רעיונות חדשים יתקלו בהתנגדויות על ידי גורמים הסבורים שהעתיד הוא המשכיות העבר. שהרעיונות שהביאו אותנו עד הלום הם הרעיונות שיובילו אותנו אל המחר. התאחדות המלונות תמיד תאמר – שיווק, תתלונן על הארנונות ויוקר המחיה, העיריות ומועצות המקומיות, לא יזוזו מילימטר מהארנונות שהם גובים מהמלונות, האתרים ינסו תמיד להאדיר את הרווחים, הספקים תמיד יאשימו את האחרים במחירים הגבוהים, לשכת מארגני התיירות הנכנסת תמיד תאמר שארגון קבוצות טוב יותר מארגון כניסות בודדים ומשרד התיירות יאמר פעם ככה ופעם אחרת. פעם יש תקציב ופעם אין, פעם תמיכה ופעם התנגדות. ככה זה מאז ומעולם. בין אם הרעיון נועד לשיפור פעולת תעשיית התיירות, או לפריצת דרך חשובה והכרחית, תמיד יהיו אנשים שיתנגדו לו – תמיד.
כך קרה בזמנו עם רעיון הקזינו באילת, שכבר הוקצה עבורו, לפני כ-20 שנה, שטח של 60 דונם באזור הלגונה המזרחית של העיר וכך קורה ממש בימים אלה שוב עם הבליל העצום בעד ונגד. ראש הממשלה בעד, שר התיירות מסתייג. בלי להיכנס כרגע אם זה טוב או רע – דבר אחד בטוח – קזינו לא יוקם.
מי זוכר היום את ההתנגדויות שהיו לפני עשרות שנים לפעילות של טיסות שכר, עד כדי חיסול חברת תעופה ישראלית שהוקמה למטרה זו, או מתן היתר רק ל-6 סוכנויות לטפל בנושא. מי זוכר גם את ההתנגדויות, עד לא מכבר, לטיסות לואו קוסט, שהיום מהוות את אחד מגורמי התעופה המתפתחים ביותר, וגם היום עדיין ישנם גורמים השואפים להחזיר את המצב למה שהיה לפני שניתן ההיתר.
לכתת רגלים ולמכור
שר התיירות הנוכחי, יריב לוין, מגלה סימנים חיוביים. השאלה היא כיצד הוא יתמודד מול משרדים אחרים, בעיקר הפנים והאוצר, שגם הם אוהבים להישאר במצב הקיים, בכל הקשור להקלה בארנונות למלונאים, וכיצד הוא יתמודד מול הרצון להישאר במצב הקיים גם במשרדו. לאנשיו הרבה יותר קל לשים מודעות תדמית במטרו בפריז, או "בטיוב" הלונדוני, מאשר לכתת רגלים ולמכור את תיירות ישראל עם הסוכנים בשווקי התעשייה. בזמנו הבטיח השר, כי פעולות משרדו יהיו מוטות מכירה. זה מומש קצת בטיסות שכר ולואו קוסט לאילת, אך לא לשאר המקומות בארץ.
רעיונות השר לוין
בחודש יוני הביע לוין תמיכה בשיטת Airbnb. אבל, בראיון ערב חג בדה מרקר טען, כי "למודל של Airbnb ישנם חסרונות וכי זו פעילות לא מוסדרת, ובסופו של דבר לא לגמרי חוקית. Airbnb עוזר להגדיל את ההיצע, אבל לא מתאים לכל אחד, ולא רלוונטי בכל מקום בישראל". אז עכשיו לא ברור אם תהיה תמיכה בתחום…
בראיון בדה מרקר התברר כי השר לוין רואה כי הבעיה העיקרית ביוקר המלונאות היא – שאין היצע של חדרי מלון ובעיקר מלונאות זולה ברמה של שלושה כוכבים. לפיכך החליט השר, כי מתחילת 2016 יוסטו המענקים להקמת בתי מלון לכיוון של מלונות שלושה כוכבים ומטה, במבנים מוסבים כמו בנייני משרדים. בטענה כי עלות ההסבה של בניין משרדים לבית מלון היא 30% מעלות ההקמה של מלון חדש. במקביל מתכוון השר להעביר החלטת ממשלה, שלפיה יהיה למשרד התיירות נציג במועצה הארצית לתכנון ובנייה, כדי שתהליך ההקמה יהיה עד שנתיים וחצי.
נשמע מצויין ואולי רואים את התפתחותו של דפוס פעילות חדש בתיירות, כי מה שבלתי אפשרי היום יכול להיות הנורמה של מחר. האתגר של השר לגרום לדברים לקרות ולהיות החלוץ בהוצאת משרדו מהמצב הקיים – אחרת ישארו דבריו על הנייר, כפי שקרה לשרים הקודמים.