היום (ג') אנו מציינים את יום השואה והגבורה לזכרם של 6 מיליוני היהודים שנרצחו בשואה, ובתוכם ניספו גם כ 564,500 יהודי הונגריה (מתוך כ 725 אלף היהודים שגרו אז בהונגריה). 'נעליים על הדנובה' היא אנדרטה ייחודית שהוקמה בשנת 2005, תשס"ה, על גדות נהר הדנובה בבודפשט, בירת הונגריה. האנדרטה מנציחה את מאות היהודים שנרצחו בידי גדודי צלב החץ ההונגרים, לאחר שנורו והושלכו למי הנהר, בעת שואת יהודי הונגריה בשנים 1945-1944.
הונגריה שיתפה פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה, והוציאה להורג ביוזמתה רבים מאזרחיה היהודים. לקראת סוף המלחמה עברה הונגריה כמה שינויים פוליטיים, ובהם הדחתו של עוצר המדינה, מיקלוש הורטי, ועלייתו לשלטון של פרנץ סלשי ב-1944. סלשי היה מנהיגה של מפלגת 'צלב החץ' הגזענית והאנטישמית, ועם עלייתו לשלטון, הורה לאנשיו לבצע פרעות ביהודים שנותרו בהונגריה. בעקבות הוראתו, נורו יהודים רבים ברחובות והוצעדו במצעדי מוות. אנשי צלב החץ טבחו גם באלפי צוענים, עד כיבושה המלא של הונגריה על ידי בעלות הברית, באפריל 1945. בימי שלטונו של סלשי, נעשו מאמצים רבים להציל את יהודי בודפשט, בעיקר על ידי קרל לוץ השווייצרי וראול ולנברג השוודי ואנשיו.
אנשי "צלב החץ" רוצחים יהודים: בעקבות מקרים חוזרים ונשנים שבהם הציף הדנובה את רחובות בודפשט, נבנו רציפי אבן משני צדי הנהר בגובה של כשלושה-ארבעה מטרים. בתקופת שלטונם של אנשי "צלב החץ", הובאו יהודים והועמדו על רציפים אלו, כשפניהם אל המים, ונורו בגבם. גופות המתים נפלו אל המים ונסחפו בזרם, מבלי שהובאו לקבורה. בהמשך ביקשו הרוצחים לחסוך בתחמושת, ולכן קשרו את היהודים זה לזה, הוסיפו אבנים ומשקולות, וירו רק בחלק מהם. כך נפלו כולם אל המים, וגם אלה שעדיין היו בחיים, טבעו.
באחד המקרים, שהתרחש ב-8 בינואר 1945, נגררו כמה עשרות מיהודי בודפשט מבתיהם אל גדות הדנובה ונורו שם. קבוצת יהודים נוספת נאסרה ונכלאה במפקדת "צלב החץ", במטרה לירות בהם בשעת הבוקר. בחצות הלילה פרץ כוח של קציני משטרה, ובהם חסיד אומות העולם, פאל סאלאי וחברו קארוי סאבו, ושחררו את היהודים עד האחרון שבהם. אחד הניצולים שנכלאו במפקדה, יעקב שטיינר (לימים, פרופסור באוניברסיטה העברית), איבד את אביו כמה ימים קודם לכן (25 בדצמבר 1944), לאחר שזה נורה על גדת הדנובה. היחיד שמוכר כמי שנורה על הדנובה וניצל, הוא טומי דיק.
פעולות הירי נמשכו כמה חודשים, עד נפילת בודפשט בידי ברית המועצות, במהלך ינואר 1945. גם אז המשיכו אנשי צלב החץ במעשי הירי, ואלה הופסקו רק לאחר המלחמה, אז נתפסו רבים ממנהיגי המפלגה, ובהם סלשי, שנשפט והוצא להורג בשנת 1946.
האנדרטה: היא יצירתם של האמנים והבמאים ההונגרים ג'וּלַה פַּאוּאֵר וג'אן טוֹגַּאי. האנדרטה נחנכה בשנת 2005 במלאת 60 שנים לסיום מלחמת העולם השנייה. הטקס לווה בתהלוכת לפידים בנוכחותו של ראש ממשלת הונגריה, כשברקע מתנגנת נעימת 'שרפה אחים, שרפה'. האנדרטה מורכבת משישים זוגות נעליים עשויים ברזל, הפרוסים לאורך כעשרים מטרים, לאורך רציף הדנובה בצד העיר פֶשט, במרחק של כ-220 מטרים מבית הפרלמנט ההונגרי.
כל זוג נעליים נושא אופי מיוחד, וכמו מספר את סיפורו של האדם שנעל אותו: נעליים מהודרות לצד נעליים פשוטות, מגפיים כבדים לצד נעלי ערב עדינות, נעלי ילדים קטנים, נעלי נשים ונעלי נערים ונערות. התבוננות בנעליים מעלה את השאלות: מי נעל אותן? מדוע הן דווקא כאן? לאן נעלמו האנשים שנעלו אותן? הנעליים ממוסמרות לאבני הרציף וכולן פונות אל הדנובה, ואף גולשות בחלקן מעט מעבר לקו הרציף. במרחק מה מן הנעליים, ישנם שלושה לוחות ברזל הקבועים ברצפה, ובהם כמה מילות הסבר על האנדרטה בהונגרית, אנגלית ועברית.
ביקורת על האנדרטה: האנדרטה המרגשת הזו מעבירה מסר רב עוצמה, ורבים רואים בה יצירה יוצאת דופן, במיוחד בעיר כמו בודפשט, העשירה מאוד בפסלים ואנדרטאות. עם זאת, ישנה ביקורת רבה על מיקומה, ובעיקר על הכיתוב הנלווה לה. האנדרטה ממוקמת אמנם סמוך לבית הפרלמנט, ולא רחוק מהאקדמיה למדעים של הונגריה, אך אין כל שילוט בולט או גישה נוחה אליה. בעבר אף לא הייתה דרך נוחה לחצות בבטחה את הכביש הסואן הצמוד לדנובה, בשל היעדרם של מעברי חצייה סמוכים. כיום יש מעבר חצייה סמוך מאוד לאנדרטה.
גם כיתוב השלט מעורר פולמוס: ראשית, הלוחות קבועים ברצפה במרחק מן הנעליים והם כמעט בלתי נראים, עד כי רוב החולפים לאורך הרציף אינם מבינים כי הנעליים הן אנדרטת הנצחה לנספים בשואה. שנית, הטקסט דל ובעייתי: "לזכר קורבנות שנורו ונרצחו על ידי אנשי צלב החץ על שפת הדנובה ב-1944–1945. זיכרונם לברכה".
באף אחד מהטקסטים, כולל ההונגרי, לא מוזכר כלל כי הנרצחים היו דווקא יהודים, והטקסט האנגלי אף מוותר על המילה "murdered", ומסתפק בעובדה שהם "נורו". באנדרטאות או במצבות לזכר אנשים שהומתו בזדון על לא עוול בכפם, מקובל לציין בטקסט העברי את האותיות 'הי"ד' (ה' יקום דמם), ואילו כאן נכתב רק "זיכרונם לברכה", משל מתו בשיבה טובה. שמו של האמן נעדר בכל הלוחות, ואין כל הסבר על מהות האנדרטה, הסיבות להקמתה, או משמעותה. ניתן אולי לזהות בכך את הדואליות שבגישת ההונגרים לשואה: זיכרון מחד, והתנערות מאידך.
* הכותבת הסתייעה במידע בויקיפדיה, בפרק על האנדרטה