הנפש שואפת החוצה לחו"ל, החדשות מתרות לא לצאת מהארץ, והקורונה מתעתעת כמו גם ההנחיות המשתנות. אז אם בכל-זאת בחרתם לנסוע לחו"ל, יוון היא העדפה אהובה, ואם החלטתם על יוון, אז הפעם כדאי לכבוש בה יעד פחות מוכר ופחות מתוייר – את מחוז תראקיה שנמצא בצפון-מזרח יוון. תראקיה נמצא בתוך גבולותיהן של שלוש מדינות: יוון, טורקיה ובולגריה. חלקו היווני הוא רוחבי וצר ונמצא בנקודות הכי מזרחיות בצפון יוון. זה אזור עם היסטוריה עשירה ויש בו אתרים ארכאולוגיים והיסטוריים מעניינים, כנסיות ומנזרים יפיפיים, חיי תרבות וקהילה מקומיים.
זהו יעד תיירותי שעדיין מציע למבקרים בו מעין 'חופשה אלטרנטיבית', ואם אתם מטיילים שמעדיפים להתרחק מהמולת התיירות הצפופה ביוון – זהו המקום. תראקיה תחשוף בפניכם מרחבי טבע רבי הוד, מסורת מתיישבים עתיקה, מזון מקומי מעורר תיאבון, מיתולוגיה מעוררת השראה. וכיון, שיחסית, מגיעים לכאן מעט תיירים, הרי שיש לתייר הישראלי חידוש ומה לגלות בחלק ארץ יווני זה. האזור כפרי וחקלאי ברובו והערים המרכזיות בו, הן: אלכסנדרופולי, קסאנטי, קמוטיני, דראמה וגם קוואלה – שעליה ארחיב בכתבה נפרדת. https://www.ias.co.il?p=118012
כיצד מגיעים? הדרך הקצרה והיקרה, היא טיסה לאתונה ומשם המשך טיסה לאלכסנדרופולי. הדרך ההגיונית היא להגיע לסלוניקי, וממנה לצאת צפונה ברכבת או באוטובוס או ברכב שכור, מרחק של כשלוש שעות נסיעה. כך או כך חשוב להתעדכן בזמנים ובמחירים.
תראקיה היוונית, היסטוריה ומיתולוגיה
במיתוס של המיתולוגיה היוונית מוזכר חבל תראקיה כמקום הולדתו של אורפאוס ודמויות מיתיות נוספות. מידע רב ומשמעותי על אורך החיים הקדום בתראקיה התקבל מיצירותיו המפורסמות של הסופר האלמותי הומרוס. מקורות הולדתו של אל היין דיוניסוס. חלפו כאן השלטון המקדוני והרומאי. בתקופת אלכסנדר מוקדון גוברת ההשפעה ההלנית. כאשר רומא הופכת לדומיננטית, עוברת במקדוניה הדרך החשובה מרומא לביזנטיון (איסטנבול של היום) ומדובר בכביש ממשי, ויה-אגנטיה.
עד 1878 האזור כולו וגם מקדוניה הגובלת ממערב, היה בידי העותומנים מאות בשנים, אך ב- 1878 האזור נמסר לבולגריה בהסכם בין העותומנים לרוסים, וחוזר חלילה בין בולגריה ליוון, לידיה נמסר רק לאחר מלחמת העולם הראשונה. כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה ב 1945 האזור צורף באופן רשמי ליוון. הפסיפס האנושי באזור כולל מגוון אתני רחב ומסקרן וחלקם של המיעוטים בה רב מאד, הן תורכים והן בולגרים. הרכב האוכלוסיה כיום הוא רוב יווני נוצרי אורתודקסי, עם מיעוט מוסלמי ממוצא טורקי, שבט הפומאק ממוצא בולגרי אתני (מוסלמים) וצוענים. בעבר, בתקופת האימפריה העותמאנית ועד השואה, חיו באזור גם יהודים וארמנים והשפעתם עדיין ניכרת.
אלכסנדרופולי, עיר מוקפת אתרי טבע
אלכסנדרופולי היא עיר מודרנית שהוקמה בשלהי המאה ה-19 ונקראת על שמו של הצאר אלכסנדר מרוסיה. זו הבירה האדמינסטרטיבית של האזור, ויש בה שדה תעופה. בעיר מספר אטרקציות שמושכות אליהן תיירים, כמו המוזיאון האתנולוגי שנחשב לאחד מהטובים מסוגו ביוון. החוף באלכסנדרופולי יפה ושוקק חיים. שם בולט המגדלור בגובה 18 מ' שנבנה בשנת 1880 והוא מתפקד כסימן ההיכר המובהק של העיר.
דלתת האברוס: האזור מתאפיין בנופים מגוונים, הרים גבוהים עם פסגות מושלגות וקניונים ארוכים שאפשר לטייל לאורכם, עמקים פוריים מלאים בגפנים, עצי פרי ועצי זית, אגמים, נהרות הנשפכים לים ובדרכם לים יוצרים דלתה ענקית – דלתת האברוס, המשמשת כשמורת טבע ובה עשרות אלפי ציפורי מים שונות. מדובר בשמורת טבע ענקית הממוקמת כ-35 דקות נסיעה מאלכסנדרופולי. זהו אחד ממקווי המים החשובים באירופה ומשמש גם גבול טבעי בין יוון לטורקיה. מעל 100,000 ציפורים מוצאות בו מחסה ומזון בכל ימות השנה. האזור כולו מתאפיין במגוון של בתי גידול שונים – אגמים, לגונות, ביצות וחופים מוגנים. www.evros-delta.gr
הפארק הלאומי דדיה-לפקימי: במרחק של כ-40 ק"מ מאלכסנדרופולי שוכן יער בלב ליבו של עמק Évros. שטחו הוא למעלה מ-350 קמ"ר וגדלים בו בעיקר עצי אורן ואלונים, המוגנת על ידי ארגוני הסביבה. האטרקציה העיקרית היא העופות הדורסים שחיים בשמורה ובהם לאורך השנה, בזים, נצים ונשרים נדירים. בתוך היער ישנו גם מתחם מחקר בו ניתן לבקר (בתשלום) ולהתרשם מתערוכות מידע על בעלי החיים באזור. משם יוצאים גם מסלולי טיול רגליים מסומנים.
סופלי, הכפר של יצרני המשי: העיירה נמצאת במרחק כשעה נסיעה מאלכסנדרופולי, ובו מייצרים משי בשיטות מסורתיות בנות מאות שנים. זה המקום היחיד באירופה שבו עדיין טווים משי בעבודת יד. מעניין לסייר במוזיאון המשי שבו מסבירים על תהליכי יצור המשי מביצה הזעירה, התולעת, הגולם ועד המוצר הסופי.
מנזר סנט ניקולאוס פורטו לאגוס באגם ויסטונידה: מנזר קטן ויפה הנמצא בלב אגם רומנטי. בסביבתו מעופפים עופות מים שנוחתים לטבילה, כמו ברבורי בר, ברווזים מסוגים שונים, וכמובן להקות פלמינגואים. והעיין לא שבעה את יפי הטבע.
קומוטיני, עיר מעורבת נוצרית מוסלמית
קומוטיני היא העיר הצפונית ביותר בחלק הצפון מזרחי של יוון, במחוז תראקיה של יוון, בשולי רכס רודופי שהינו רכס הרים גבוה ומרהיב, שמשמש גם כגבול הגאוגרפי בין יוון לבולגריה. ייחודה של בירת מחוז רודופי, הוא באוכלוסייתה המורכבת מנוצרים ומוסלמים. אפשר לחוש בכך תוך כדי הליכה ברחובותיה וסימטאותיה. צד יווני וצד טורקי, שמזכיר עיירה טורקית עם חנויות שווארמה, חנויות ירקות פתוחות, באזאר מקורה, חנויות תבלינים, בתי קליית קפה, מסגדים, בעלי מקצוע קטנים – נפחים, תופרות. השפה המדוברת באזור זה של העיר היא טורקית. האוכלוסיות חיות זו לצד זו אבל לא זו בתוך זו.
בעיר נמצא מוזיאון קטן לזכרו של חברו של אלברט איינשטיין, קונסטנטין קרתיאודורי, שהיה פרופסור לפילוסופיה של המתמטיקה. בנוסף יש בעיר מוזיאון פולקלור ומוזיאון ארכיאולוגיה. מצויים בה מבנים היסטורים ואתרים ארכיאולוגים רבים, שבהחלט שווה למתעניינים שמבינכם לבקר בהם, עוד כדאי להכנס פנימה גם לעיר העתיקה של קומוטיני שחלק מרחובותיה נראים כמו שוק גדול, שוק פשפשים מלא מכל טוב והרבה מאד מציאות בשל עירוב האוכלוסיה בעיר. בכיכר-פארק במרכז העיר, נימצאים זה בצד זה: כנסיה, מיסגד גדול ומיסגד קטן ואנדרטה מבהיקה לזכר יהודי האזור שניספו בשואה.
דראמה, עיר יפיפייה ואטרקציות סביב לה
דראמה היא עיר יפיפייה, שעברה העשיר ניכר מכל עבר. בתי מידות מפוארים מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מפוזרים במרכז העיר. מחסנים גדולים ששימשו את סוחרי הטבק בעיר לאכסן את עלי הטבק, לפני שנשלחו לרחבי העולם. העיר נמצאת בלב אזור עשיר במים, ובמרכזה נמצא פארק המעיינות, עם מזרקות מים, מפלים והשתקפויות צבעוניות. םארק ירוק ומקסים להתרגע בו, לצפות בברווזים ובברבורים באגמי המים הקטנים וגם לבחון את האנדרטה לזכר הקהילה היהודית שנכחדה בשואה. באחת השכונות נמצאים שרידים היסטוריים מהתקופה הרומית, אז נוסדה העיר כבסיס רומי. לפי אחת ההשערות, כאן גם מקורות הולדתו של אל היין דיוניסוס ויש שרידי מקדש ופולחן לכבודו.
מערת הנטיפים אגיטיס: אטרקציה תיירותית מפעימה נמצאת באזור דראמה, כ-25 קילומטר מהעיר, והיא הנהר התת קרקעי ומערת הנטיפים אגיטיס, שבה זורם נהר תת קרקעי באורך 23 קילומטרים. מומלץ לטייל לאורך כשני קילומטרים של המערה, על גשרים תלויים מעץ ומתכת., לבחון את הנטיפים בשלל תצורותיהם, צבעיהם והשתקפויותיהם הססגונית במי הנהר, ולא להפסיק להתפעל מכל היופי הזה. http://www.caveaggitis.gr
קסאנטי, עיר עטופה בהר ונהר
העיר קסאנטי היא בירת המחוז הנושא אותו שם, וידועה כעיר בה נולד ופעל המשורר הנודע מאנוס חג'ידאקיס. בקסאנטי נמצאת אוניברסיטה שמושכת אליה סטודנטים מכל רחבי צפון יוון. האווירה הסטודנטיאלית הצעירה ניכרת בעיר, וגם הקרנבל השנתי של קסאנטי מושך אליו כמאה אלף מבקרים מחוץ לעיר, כולל מצעד הקרנבל המפורסם בכל יוון. אטרקציה נוספת בעיר היא מוזיאון הפולקלור שנמצא בפאתי הגבעה לצד העיר העתיקה. שם תוכלו להתרשם מהיצע רחב של פריטים מההיסטוריה של התרבות המקומית כמו תלבושות, תכשיטים וחפצים הקשורים בתעשיית הטבק המפותחת.
האזור סביב העיר הוא אחד מאזורי הטבע היפים ביותר בצפון-מזרח יוון. מדובר ברכס הרי רודופי ונהר הנסטוס. זהו פארק לאומי חרוץ בנקיקים, מפלי מים וקניונים טבעיים, שבהם אפשר לצפות בנשרים, עדרי סוסי פרא, איילים – פנינת טבע שמאד מומלץ לבקר בה. ניתן לשכור אופני הרים, אופנועים, לעשות טיולי שטח עם ג'יפים, רכיבה על סוסים, טיולי קיאקים בערוץ הנהר לאורך קניון באורך 23 קילומטרים, ועוד. במקום בתי מלון קטנים, דירות נופש בכפרים וגסטהאוסים מקומיים. הזמן עצר שם מלכת והאנשים מסבירי פנים. www.riverland.gr
יהדות מפוארת שהיתה ונכחדה
באזור תראקיה כולו חיה קהילה יהודית פעילה ותוססת. לא עוד! תחילתה של הקהילה היהודית בצפון-מזרח יוון מזוהה עם גירוש ספרד והגעתם של העות'מאנים לאזור, שהביאו איתם את היהודים הספרדים. אלו היו אנשים בעלי מקצועות חופשיים: רופאים, רוקחים, עורכי דין, אדריכלים, סוחרים. חלקם הגדול שלט בשפות זרות והם היו אוצר עבור העות'מאנים. במשך כ-500 שנה חיו היהודים באזור בשגשוג ובשקט יחסי. בשלהי המאה ה-19 היהודים היו סוחרי הטבק הגדולים שם, ושלטו בכ-65% ממסחר הטבק, כמו גם במסחר המשי.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו באיזור כ-5,000 יהודים. אזור צפון-מזרח יוון נכבש על ידי הצבא הבולגרי, בעלי הברית של הנאצים. היחס הכללי של הבולגרים ליוונים היה קשה מאוד. ערב אחד, במבצע צבאי, אספו הבולגרים את כל היהודים בעיירות שבהן היהודים חיו, סגרו אותם במחסני הטבק ומשם שלחו אותם ברכבות לבולגריה ומשם לטרבלינקה. אחוזים בודדים שרדו. כיום ברוב העיירות לא נותר אפילו יהודי אחד. רק הבתים, בתי הכנסת, בתי הקברות והמצבות מהוות עדות לחיים היהודים בעיירות הללו. יהי זכרם ברוך!
* הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות היוונית בצפון-מזרח יוון, ולשכת התיירות היוונית בישראל.