אנו חוגגים את חג הפסח לזכר יציאת מצרים, שכנראה התרחשה בשנת 1500 לפני הספירה. בסיפור המקראי המופיע בספר שמות, מתואר סיפור שחרורם של בני ישראל מעבדות לפרעה, בהנהגת משה שנשלח ע"י אלוהים. האמונה ביציאת מצרים היא מאבני היסוד בדת היהודית, והסיפור עובר בכל דור מאב לבן, כחלק מהמסורת היהודית. בני ישראל יצאו ממצריים, חצו את ים סוף והלכו שנים ארוכות במדבר סיני.
אז תשאלו מה הקשר בין חג הפסח שלנו, לאתרי מורשת עולמית של אונסקו? ובכן, הקשר הוא מצרים, שמשם התחיל סיפור חג הפסח ומשם גם יצאה ההחלטה של האספה הכללית של אונסק"ו, להתחיל בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית, עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית" ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. נכון לשנת 2019 ישנם 1121 אתרי מורשת עולמית הממוקמים ב- 167 מדינות ברחבי תבל.
ומה הקשר למצרים? ב- 1959 יזמה ממשלת מצרים את הקמתו של סכר אסואן הגבוה, מבנה אשר אמור היה להביא להצפת שטח נרחב, בו שכנו מקדשי אבו סימבל ואתרים ארכאולוגיים רבים. למרות מחאות מצד ממשלות מצרים וסודאן, פתח ארגון אונסק"ו במסע ציבורי להגנת האתרים. בסופו של דבר פורקו מקדש אבו סימבל ומקדש פילה (שניהם הוכרזו בהמשך כאתרי מורשת עולם) והועברו לאתר גבוה יותר, שם שוחזרו והורכבו מחדש. האירוע זכה להצלחה והביא למיזמים דומים במדינות רבות, ועקב כך ניסח ארגון אונסק"ו, יחד עם הוועדה הבינלאומית למיבנים ואתרים, טיוטה לאמנה בדבר הגנת המורשת התרבותית העולמית, שאומצה ע"י האסיפה הכללית של אונסק"ו ב- 1972.
לכן בפסח הזה נקדיש כתבה זו לשכנתנו מצרים, בה אתרי מורשת עולמיים רבים, ובהם:
מקדשי אבו סימבל
אבו סימבל הינו אתר ארכאולוגי בישוב אבו סימבל בקרבת הגבול מצרים-סודאן, הכולל שני מקדשים מתקופת השושלת ה- 19 במצרים העתיקה, אשר נחצבו בסלע בנוביה. האתר כולל מקש גדול המוקדש לרעמסס השני, ומקדש קטן יותר הסמוך לגדול והוא הוקדש לנפרטרי, אשתו הראשית של רעמסס, ולאלה חתחור. אבו סימבל הוכר בשנת 1079 כאתר מורשת עולמית.
פילה
על האי אגילקיה באגם שנוצר בין סכר אסואן הנמוך במעלה הזרם של סכר אסואן הגבוה ואגם נאצר במצרים, שוכן פילה – מתחם מקדש מצרי עתיק ואתר ארכאולוגי. במקור שכנה פילה ליד האשד הראשון על הנילוס במצרים העליונה, כ- 8 ק"מ במורד הזרם מדרום אסואן. אזור זה הוצף עם תחילת בנייתו של סכר אסואן הנמוך בשנת 1902. כדי להצילו את המקדש הוא פורק והוקם מחדש באי, כחלק מפרוייקט של אונסק"ו בנוביה, להצלת האתרים הארכאולוגיים לפני השלמת הקמת סכר אסואן הגבוה. המקדש והאתרים בפילה נחשבו כאתרים המפורסמים ביותר מתוך רשימת אתרים הנמצאים בסיכון בשל הקמת הסכר. ב- 1979 הוכרז האי כאתר מורשת עולמית.
הפירמידה הגדולה בגיזה
הפירמידה הגדולה של גיזה היא העתיקה שבשבעת פלאי תבל, והפלא היחיד מבין השבעה ששרד עד ימינו. נהוג לחשוב שהיא נבנתה למען פרעה ח'ופו בן סנפרו מהשושלת ה-4, באמצע האלף השלישי לפנה"ס, ונועדה לשמש לו כקבר.
מתחם הפירמידות בגיזה
על רמת גיזה, דרום-מערבית לקהיר בירת מצרים, שוכן מתחם הפירמידות של גיזה שהוא גם הנקרופוליס של גיזה. זה אתר ארכיאולוגי של מונומנטים עתיקים, המשתרע במרחק של כ- 8 קילומטרים מהעיר גיזה שעל הנילוס. הפירמידה הגדולה של גיזה מצויה במתחם זה, והיא, כאמור, המונומנט העתיק והיחיד שנותר משבעה פלאי תבל.
סקארה
סקארה הוא אתר קבורה עתיק בקרבת קהיר, שהיה עיר הקברים של ממפיס בירת מצרים העתיקה. עיר המתים הוקמה על ידי המלך ג'וסר. זהו אחד מאתרי הקבורה הפרעוניים העתיקים והחשובים ביותר שבמצרים. במוקד האתר נמצאת הפירמידה של ג'וסר שנבנתה במאה ה-27 לפנה"ס. פירמידה זו נחשבת למבנה האבן הגדול הקדום ביותר בהיסטוריה העומד כיום על תלו.
מקור השם הערבי "סקארה" הוא ככל הנראה באל המצרי סוֹקַרִי, הוא אל המתים הקדום של ממפיס.
מנזר סנטה קתרינה סיני
בתקופת השליטה הישראלית על סיני (1980-1967) הפך מנזר סנטה קתרינה ליד תיירותי פופולרי ומטיילים ישראלים רבים הגיעו אליו. סנטה קתרינה הוא מנזר נוצרי יווני אורתודוקסי הנמצא במרכזו של חצי האי סיני במצרים, סמוך למקום שנחשב במסורת הנוצרית כהר סיני, ומכונה בערבית ג'בל מוסא – הר משה. המנזר נחשב למוסד הנזירות העתיק ביותר הפעיל ברציפות מאז הקמתו והוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
פסלי הענק של ממנון
בנקרופוליס של תבאי מצידו המערבי של הנילוס, מול העיר לוקסור, ניצבים שני פסלי הענק העשויים מאבן חול, של המלך אמנחותפ השלישי מהמאה ה- 14 לפנה"ס. הפסלים המרשימים הוכרזו ב- 1979 כאתר מורשת עולמית, כחלק מהנקרופוליס של תבאי.
תבאי
במחוז פתרוס על גדותיו המזרחיות והמרביות של נהר הנילוס, במצרים העליונה, שוכנת העיר המצרית העתיקה, תבאי, במרחק כ- 560 ק"מ דרומית לקהיר, בקרבת היישובים כרנך ולוקסור. תבאי היא נוא אמון המקראית, ובמצרית עתיקה שמה של העיר היה נאות אמן שמשמעותו "עירו של האל", והכוונה לאל אמון (המזוהה עם האל רע).