יוסי פתאל, מנכ״ל לשכת מארגני תיירות נכנסת התייחס הבוקר (ב׳) לעניין ההתבטאויות האומללות של שרי האוצר והתחבורה אתמול בישיבת הממשלה: ״לפני הכל חסר לנו קולו של שר התיירות. ציפינו לשמוע אותו זועק בשמנו על העוול שיש באמירות האלו.לצערנו קול זה לא נשמע ולא הובא לידיעתנו ככל שהיה כזה.
״דברי השרים לעניין התיירות בישיבת הממשלה מאתמול הם עדות לחוסר מקצועיות ורדידות מוסרית ושלטונית, מכעיסים ומדאיגים במיוחד הדברים לאור העובדה שראש ממשלה ושר האוצר הביעו עמדה הפוכה רק לפני מספר שבועות. שר האוצר אמר לפני כמה שבועות בתפקידו כד״ר ג׳ייקל וצוטט בעיתונים: "התחייבתי כי יינתן מענה לתעשיית התיירות, הצלחנו לייצר הסכמות משמעותיות שיתנו מענה. אנחנו כאן כדי לטפל במצוקות, המצב בו מצוי המשק כיום דורש מאתנו התנהלות אחראית וכך אנו פועלים." בפועל כמובן לא ראינו עדיין אפילו לירה אחת.
אתמול קם שר האוצר כמיסטר הייד ובלשון האספסוף אמר בקיצור: "חבל על הזמן והכסף שיחפשו מקצוע אחר." השרה מיכאלי שמקפידה מאוד על תקינות מילולית, דווקא בישיבת הממשלה התמלאה ברוח תנ"כית והציעה "להקריב״ את ענף התיירות תמורת סכום כספי. אנו מסרבים להיות העקודים בהצעה הגסה וחסרת החשיבות של שרת התחבורה, ומציעים לה לוותר על הקמת המזבח המתוכנן עבורנו.״
״יושבי ראש ועדות הכלכלה, הכספים, חוק חוקה ומשפט והעבודה והרווחה קיימו דיונים והורו לסייע לענף. האוצר אישר שכך צריך להיות וכך גם התחייב ראש הממשלה, בפועל אפס במעשים ובתקציבים. אפילו סגן היועץ המשפטי לממשלה קבע באחד הדיונים: "הרי אם נסגור עסקים של אנשים ומטה לחמם של אלפי אנשים ייפגע- בוודאי שיש כאן פגיעה בזכויות".
״איך אנחנו או כל אזרח אחר במדינה יכולים להאמין למילה נוספת שתצא מפיהם אם אינם מהססים לומר את הדבר והיפוכו באותה נשימה? הסכום הנדרש להצלת המארגנים שווה לערך לתקציבי כל המשרדים המיותרים שהקימה הממשלה לשכן את כל ״בני המשפחה מנורבגיה״. אנחנו לא מבקשים תמיכה. הממשלה הלאימה לנו את העסקים ואוסרת עלינו לפתוח את המשרדים ולעבוד.
״עובדה זו מטילה עליה אחריות משפטית וציבורית, ואנחנו נגבה ממנה את האחריות בכל דרך חוקית וציבורית אפשרית. כיצד יתכן שבהבל פה מוחקים ענף שלם?! שמהווה את ענף היצוא השישי בגודלו ומפרנס ישירות כמאה אלף משפחות, בעיקר בפריפריה. האם הוכן נייר עמדה מקצועי שמנתח את המצב ומצדיק את סגירת הענף? שרי הממשלה מסתפקים באמירות בעלמא, כאילו היו עמדות כלכליות מנומקות ובכך חוטאים לתפקידם ומועלים באמון הציבורי שהופקד בידם. לממשלה הבטחנו כי לא נלך כצאן לטבח. נאבק בחוסר הצדק, בחוסר המקצועיות בזלזול והעדר המצפון הציבורי בו לוקה הממשלה. היינו כאן לפני הממשלה הזאת ונשאר גם אחריה.״