מחר (19.5) חל יום ירושלים, שמציין את איחודה מחדש של העיר ואת הקשר ההיסטורי של עם ישראל לירושלים במשך כל הדורות. זאת הזדמנות טובה להכיר את ההיסטוריה ואת מורשת הקרב של מדינת ישראל, ולצאת לסיור באתרים מרגשים, הקשורים במלחמת ששת הימים. מזג האוויר האביבי שמאפיין את התקופה הזו, מוסיף להנאה בטיולים באתרים אלה שסביבם פריחות ירוקות. לרגל יום ירושלים, מציע רכז ההדרכה במדרשת חברון של ארגון אשכולות, מאיר דנא-פיקאר, שלושה אתרים בהם נפלו לוחמים, שמומלץ לבקר בהם.
ארגון "אשכולות" מהווה ארגון גג חינוכי מוביל ל-36 מרכזים חינוכיים ברחבי הארץ, אשר מספק מערך הדרכות עם היקף פעילות נרחב, למגוון אוכלוסיות וקהלים: בתי ספר, מכינות קדם צבאיות, משפחות, מבוגרים ועוד. "אשכולות" ומרכזיה, מקדמים שיח חינוכי, חברתי, סביבתי עדכני ברחבי ישראל, באמצעות כלים חינוכיים, חווייתיים ועכשוויים של הכשרה, הדרכה ואירוח המותאמים לרוח הזמן ולכלל ישראל.
גבעת התחמושת
אולי האתר המפורסם ביותר מקרבות מלחמת ששת הימים, בזכות שירו המפורסם של יורם טהרלב. אבל מלבד לשיר את השיר, כמה אנשים ביקרו באתר ויודעים באמת מה התרחש בו באותו קרב מפורסם? בלילה הראשון של מלחמת ששת הימים, הגיעו לוחמי גדוד 66 של חטיבת הצנחנים אל בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת הסמוכה, במטרה לכבוש את היעד ולאפשר חיבור עם הר הצופים, שהיה מובלעת ישראלית בתוך השטח הירדני.
הלוחמים, שהמשימה המקורית שלהם הייתה צניחה בסיני, נכנסו ללחימה קשה בתעלות של המוצב הירדני המבוצר היטב, וספגו אבדות כבדות עד שהצליחו לכבוש את המקום. בזכות שירו של יורם טהר-לב, אנו לומדים על גבורתם של לוחמים כמו איתן נאוה, שיצא מהתעלה כדי לחפות על חבריו ונהרג מירי ירדני, או של יקי חץ, דוד שלום ויהודה קנדל, שהצליחו לחסל את הבונקר הגדול לאחר מאמצים רבים וסיכון עצמי.
בכניסה לאתר נוכל לראות דגם מוקטן של הגבעה ולהבין את הקושי בכיבוש יעד כזה, בו נמצאים עשרות לוחמי אויב מחופרים וחמושים היטב בעמדותיהם. ניכנס אל הגבעה עצמה ונלך בתוך התעלות, כך שנבין את המורכבות של לחימה כזו, כאשר המעבר צר וקשה לנוע עם הציוד הצבאי ורק החייל הראשון יכול לירות כשמתגלה אויב.
37 לוחמים נפלו בקרב הקשה על בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת, ועוד רבים נפצעו. ההרוגים מונצחים באנדרטה שבראש הגבעה, יחד עם לוחמים נוספים מהחטיבה, שנפלו במלחמות ישראל. באתר יש מוזיאון הסוקר את סיפורה של מלחמת ששת הימים בירושלים, ומומלץ לבקר בו וללמוד על הקרבות השונים. בנוסף, נוכל לבקר באולם ההנצחה ובמיצג האורקולי המרגש, עם עדויות של כמה מהלוחמים שהשתתפו בקרב, איבדו את חבריהם לנשק אך עמדו במשימה בגבורה.
אנדרטת גדוד 71
על דרך שכם, בפאתי שייח ג'ראח ובסמוך לכניסה אל מתחם מערת שמעון הצדיק, ניצבת אנדרטה לזכרם של לוחמי גדוד 71 של חטיבה 55, שנפלו במהלך הלחימה בימים הראשונים של מלחמת ששת הימים. משימתו של הגדוד הייתה פריצת הגדר בין ירושלים המערבית למזרחית, בסמוך למעבר מנדלבאום ששימש כמעבר גבול בין ישראל לירדן, וכיבוש שכונת שייח ג'ראח כדי לחסום גישה מצפון אל העיר העתיקה, להתחבר אל כביש ירושלים יריחו ולמנוע מתגבורת ירדנית להגיע אל ירושלים. במקביל לקרב על גבעת התחמושת, התקבצו לוחמי הגדוד בפאתי שכונת בית ישראל ונעו מזרחה.
פריצת הגדר נעשתה באישון ליל באמצעות בונגלורים, מטעני צינור מיוחדים המיועדים לפריצת גדרות. בכל שלב הפריצה ספגו הכוחות אש כבדה, שגרמו להרוגים ופצועים, אך הם המשיכו במשימתם ויצרו פרצה שתאפשר לשאר הכוחות לנוע בעקבותיהם. לאחר מכן טיהרו את העמדות הירדניות, שמהן נורתה עליהם אש ללא הפסקה. הבית הלבן והבית האדום, שני מבנים ששימשו כעמדות ירדניות, נמצאים שם עד היום, בסמוך למלונות שנבנו כאן במהלך שנות ה-90.
לאחר הפריצה המשיכו הכוחות במשימתם לכיבוש שייח ג'ראח, המושבה האמריקאית ושכונת באב-א-זהרה, ובכך השלימו את כיתור העיר העתיקה יחד עם שאר הכוחות, עד לסיום היום השני של המלחמה. למחרת זכו חיילי פלוגה א' של הגדוד בפיקודו של יורם זמוש, להשתתף בפריצה אל העיר העתיקה ואל הר הבית.
אנדרטת גדוד 28
משימתו של גדוד 28, הוותיק מבין הגדודים של חטיבה 55, היתה לפרוץ מזרחה דרך הפירצה שיצרו גדוד 71, ולנוע על דרך שכם לכיוון מוזיאון רוקפלר, הסמוך אל חומת העיר העתיקה. עוד בשלב ההתארגנות בשכונת שמואל הנביא, חטף הגדוד הפגזה כבדה והיו כבר הרוגים ופצועים, בטרם הספיקו לצאת אל הקרב. בין ההרוגים היה שלמה אפשטיין, חובש שנהרג כאשר גונן בגופו על פצוע בשם יוסף חגואל והציל את חייו.
לאחר שחצו את הגדר נעו הכוחות על דרך שכם דרומה, אך בלהט הקרב החמיצו את אחת הפניות, ונעו כשהם חשופים אל העמדות הירדניות, כך שכל תנועה שלהם לוותה בחילופי אש כבדים עם חיילי הלגיון. אחת הסמטאות בדרך זכתה לשם "סמטת המוות", בשל הקרב הקשה שהתחולל בסמוך אליה ובו נהרגו כמה לוחמים, עד הגעתו של אחד הטנקים בפיקודו של רפי ישעיהו, שירה אל תוך הסמטה והשמיד את העמדה.
בהמשך היום טיהרו הלוחמים את העמדות השונות והגיעו אל מוזיאון רוקפלר, ממנו יצאו בבוקר היום השלישי והשתתפו בשחרור העיר העתיקה. האנדרטה להנצחת הנופלים הוקמה בפינת דרך שכם ורחוב נעמי קיס, ועליה שמות החללים בקרבות. אחד השמות המעניינים הוא הרצי הלוי, שנהרג מפגיעת רסיס פגז, כשמילותיו האחרונות הן "החומה, החומה". הרצי הלוי, בן אחיו שנקרא על שמו, הוא הרמטכ"ל הנוכחי של צה"ל.
מוצב הפעמון
בדרומה של ירושלים, בין קיבוץ רמת רחל לשכונת צור-באהר, עמד מוצב ירדני שחלש על דרום העיר, עם עמדות מבוצרות ומאוישות בקביעות על ידי לוחמים ירדניים. המלחמה בירושלים החלה בשעות הצהרים של היום הראשון למלחמת ששת הימים, כאשר חיילי הלגיון השתלטו על ארמון הנציב הסמוך לשכונת תלפיות, ששימש כמטה האו"ם. הארמון עמד בשטח שאמור היה להיות מפורז, וכיבושו על ידי הירדנים הכריז על כניסתם למלחמה, בעוד שעד שלב זה לא היה ברור האם תהיה חזית ירדנית, או שנסתפק בחזית סורית ומצרית.
חיילי החטיבה הירושלמית בפיקודו של אליעזר אמיתי, הסתערו על הארמון יחד עם טנקים ולוחמי הסיירת, והצליחו לכבוש את המקום ולהניף עליו דגל ישראל. משם פנו לכיבוש מוצבים נוספים, כמו מוצג הנקניק שנקרא כך בשל אורכו (כיום ניצבת עליו שכונת תלפיות מזרח שהוקמה לאחר המלחמה), ומוצב הפעמון שנקרא כך בשל צורתו. למוצב הנקניק הגיעו לוחמי הסיירת הירושלמית והטנקים לקראת סוף היום, בפיקודו של המג"ד אשר דרייזין, שכבר הספיק להיפצע פעמיים במהלך אותו היום.
אחד הטנקים התהפך בדרך ואחד מלוחמיו נהרג. חיילי הסיירת נכנסו אל המוצב וטיהרו את התעלות השונות, במחיר כבד של 5 הרוגים נוספים. עם השלמת כיבוש מוצב הפעמון, שלט צה"ל על דרום ירושלים ועל הדרך המובילה אל בית לחם, ובכך סייע להמשך הלחימה בהמשך על העיר העתיקה וסביבתה.
באתר ניתן לראות את שרידי המוצב והתעלות, ואנדרטה גדולה ומרשימה שהוצבה כאן להנצחת הנופלים בקרב. יום ירושלים מנציח וחוגג את יום חגה ושחרורה של ירושלים, בדרך לחגיגות יש לזכור את אותם האנשים שבזכותם אנחנו כאן.