ההשקעה הממשלתית באליטליה הייתה כישלון מתמיד

תעשיית התעופה חווה נפילות צורמות של חברות תעופה, כמו בעבר הרחוק, פאן אם ו-TWA ובעבר הקרוב יותר כמו של מונרך, אייר ברלין, גרמניה וחברות נוספות. כל קריסה מגלה את הטעויות האנושיות שביצעו מנהלי אותן החברות, שהמשיכו לטוס למרות מצבן הכלכלי החמור ולמכור כרטיסים שסיכנו  את אלה שרכשו אותם. אך קריסתה של אליטליה מגלה, כי אם חברת תעופה לא יעילה, הכספים הממשלתיים המושקעים בה, הם כמו לשים את כספי משלמי המיסים על הקרן הצבי, שמשמעותו זריקת כסף לשווא והשקעה בחברה שלא תספק כל תמורה. מצב שכזה יכול להתרחש בהרבה חברות תעופה בעולם וכמובן גם בארץ.

נסגרת לתמיד

עכשיו אליטליה נסגרת לתמיד. כל טיסותיה לאחר ה-15 באוקטובר מבוטלות ובספטמבר היא נסגרת סופית. ממשלת איטליה התקשתה הפעם למצוא משקיעים שיצילו את חברת התעופה הכושלת מפשיטת רגל, כפי שהיה בשנת 2017. מאז היא המשיכה לטוס אך מצבה הכלכלי-פיננסי המשיך להיות רע, והוא החמיר עוד יותר במגיפת הקורונה, כך שהפעם ההחלטה לסגור את החברה הייתה למציאות. את אליטליה תחליף חברת ITA – Italia Trasporto Aereo . יש לציין, כי בשנת 2019, לפני פגיעת הקורונה, הטיסה אליטליה 21.3 מיליון נוסעים ל-81 יעדים שונים עם 3,600 טיסות מדי שבוע.

הפסדים למרות המענקים השמנים

בחודש אפריל השנה התברר, כי לחברת אליטליה אזלו המזומנים. החברה האיטלקית, שנמצאה מאז 2017 תחת מינהל מיוחד שילמה לכ-11 אלף עובדיה רק מחצית משכרם. עוד התברר, כי במשך השנים שחלפו מ-2008 עד 2020 החברה עלתה למשלמי המסים האיטלקים לפחות 5.4 מיליארד יורו והשנה היא קיבלה סיוע ממשלתי נוסף בסכום של 39.7 מיליון יורו, כפיצוי בגין פגיעת מגיפת הקורונה וגם זה לא עזר. כך למשל, החברה הכושלת יצרה הפסדים כבדים מתמשכים מאז 2014 שבה היא הפסידה 762 מיליון דולר, ב-2015 היא הפסידה 220 מיליון דולר, ב-2016 היא הפסידה 397 מיליון דולר, ב-2017 היא הפסידה 564 מיליון דולר וב-2018 היא הפסידה 404 מיליון דולר.

בדצמבר 2019  מסר שר התעשייה האיטלקי סטפנו פטואלי, כי אליטליה מפסידה כ-2 מיליון יורו ביום. בינואר 2020 אמר לחברי ועדת פרלמנט האיטלקי המנהל הזמני שלה ג'וזפה לאוגרנדה, כי אליטליה שורפת את משאבי המזומנים שלה בקצב של כ-334 מיליון דולר בשנה.

קשיים כלכליים היו לאליטליה כבר בשנת 2003, כאשר החברה רצתה לפטר אלפי עובדים. הממשלה האיטלקית נחלצה אז לעזרה והיא המשיכה לטוס. באוגוסט 2008 פשטה החברה את הרגל ושוב היא נעזרה בממשלה האיטלקית ובכספים של אייר פראנס-קלמ שרכשה 25% ממניותיה. גם זה לא עזר ובמאי 2017 היא שוב פשטה את הרגל ושוב היא נחלצה בעזרת כספי משלמי המיסים האיטלקיים, למרות  שעובדי החברה התנגדו לתוכנית התייעלות בסכום של כ-2 מיליארד יורו.

תמיד קיים לחץ כלכלי

תחום חברות התעופה נמצא תמיד בלחץ כלכלי בשל הסכנה לפגיעה בתזרים המזומנים, מינוף מוגבר וירידה ברווחים. חברות תעופה בעולם טסות בתנאי שוק סוערים, כאשר עודף קיבולת וגידול עלויות מסכנים את הרווחים, שוחקים את ההון ומגדילים את הסיכון לחדלות פירעון. כדי להתקיים מגייסות חברות התעופה יותר ויותר חובות ונכנסות למינוף מוגבר. כתוצאה מכך, בעת משברים לחברות התעופה אין מספיק מזומנים כדי להחזיר את כל החובות לנוסעים שרכשו כרטיסים ושלא הוטסו, כפי שהתרחש במשבר הקורונה.

התוצאות הקשות של אליטליה מראות שבמשך שנים היא לא הקפידה לשמור לא לחרוג בכל הדברים שציינו לעיל ולא שמרה על ייחס נכון בין ההיצע (ASK), לבין ההכנסות מנוסעים (RPK). כלומר נכשלה בייצור תפוסת נוסעים (LF) רווחית הנוצרת על ידי חלוקת  RPK ב-ASK והמשיכה להפסיד כספים, עד שהחודש היא הודיעה על הפסקת פעילותה, הפסיקה למכור כרטיסים עתידיים וסגרה את מוקד ההזמנות שלה באיטליה וברחבי אירופה. מרבית צי המטוסים שלה נמצא בבעלותה, אך עבור חלק מצי המטוסים היא עדיין לא השלימה את חובה לבואינג.

סמל לאומי

אליטליה, שהוקמה לפני 74 שנה, כונתה על ידי האיטלקים בשם "freccia alata" – ("החץ המכונף") כשזנבות מטוסיה נשאו את הלוגו הידוע של 'A' גדול בצורת כנף של מטוס וצבעוני בצבעי דגל איטליה. מלבד המטבחים ומותגי הרכב המיוצרים באיטליה, זה היה אחד הסמלים המוכרים ביותר של איטליה.

איגודים מקצועיים ופוליטיקאים

במשך 30 השנים שחלפו השקיעה ממשלת איטליה מיליארדי יורו בחברת אליטליה בניסיון להציל אותה מהכחדה ולהשאיר את עובדיה בעבודתם. אבל, חברת התעופה לא הצליחה להתמודד עם התחרות העולמית להסתגל לשינויים בתחום התעופה, להתמודד עם הגלובליזציה והתגברות התחרות. תעשיית התעופה עברה מהפכה ואליטליה נשארה בחוץ, כשהיא מושפעת על ידי תאגידים, לוביסטים, איגודים מקצועיים ופוליטיקאים שלחצו להשאירה קיימת, למרות מצוקותיה. אליטליה לא הצליחה לעמוד בקצב הגעתם של חברות הלואו קוסט, המופעלות בצוותים יותר קטנים, מציעות תעריפים תחרותיים, במטוסים חדישים ושטסות לרשימה גדולה של יעדים. למרות שאיטליה תמיד הייתה יעד תיירותי פופולארי, הרווחים של אליטליה המשיכו לרדת, והחובות שלה נערמו.

הצרות של אליטליה החמירו בשנות התשעים כאשר הסרת הפיקוח באירופה הפכה את התנועה האווירית לתחרותית יותר תנועת הנוסעים ברכבות האיטלקיות התחזקה. בהמשך המצב החמיר עוד יותר, גם כאשר הרשויות ניסו להפריטה, תוך חיפוש אינסופי אחר שותפים ואנשי עסקים שיהיו מוכנים לתמוך בה בהתמודדות עם האתגרים של השוק החופשי. כל השותפויות האלה נכשלו. למרות זאת, האיגודים המקצועיים המשיכו בהרגלם להילחם נגד תוכניות הפיטורים וההתייעלות.

המשבר הכלכלי האינסופי גרם לירידה באיכות השירות, לשביתות כוח אדם ולטיסות מעוכבות או מבוטלות. על פי סקרים שנעשו טענו אזרחים איטלקיים מתוסכלים שהמדינה הייתה צריכה להפסיק מזמן לממן את החברה הכושלת בכספי משלם המסים.

לאחרונה היא נפגעה אנושות על ידי מגיפת הקורונה ושוב קיבלה סיוע ממשלתי נוסף בסכום של 39.7 מיליון יורו, מתוך אמונה שהיא לא תכשל, וגם כדי לשמור עליה כסמל לאומי. אך מתן המענק ניתן כשהחברה הייתה כבר בתחתית ונתינתו היה כמו טיפול בחולה סופני, שאפשר לנסות לגרום לו להרגיש לזמן מה פחות כאבים, אבל לא לנצח, כי הוא לבטח ימות.

מה לומדים מכל פרשת אליטליה?

אין הצדקה שממשלות בעולם ובארץ יפסידו כספים ממשלתיים רבים בהשקעות בחברות תעופה לא יעילות, רק בגלל תחושות בטן והרצון להשאיר את קיומן לנצח. תמיד יקומו במקומן חברות יעילות וטובות יותר וכבר היו דברים מעולם.