חברת האון ליין בוקינג (Booking.com) תתחיל בקרוב לחייב עמלות נוספות מהמלונות בעולם. זאת בגין דמי הנופש הנוספים שהם גובים, שבדרך כלל אינם כלולים בתשלום הבסיסי שמוצע לאורחים, במטרה להציג מחיר נמוך יותר. זהו צעד שמבחינת המלונות יהפוך אותם לפחות אטרקטיביים, אך מצד שני אולי יגרום לכך שהלקוחות ישלמו מראש את המחיר הכולל. המדיניות החדשה של בוקינג תפורסם בהדרגה, החל מחודש יוני הקרוב. אבל מבוקינג נמסר כי הדיווחים על כוונתה זו נמסרו למלונות כבר בשנה שעברה.
דמיון לחברות תעופה
המלונות עם הגבייה הנוספת עבור שירותים, מתחילים להיות דומים לחברות התעופה. כלומר, מוכרים חלקי מכירות ולא מחיר כולל שלם אחד וגובים עבור כל חלק תשלום נוסף. המדיניות החדשה של בוקינג לגביית העמלות הנוספות תכלול גם את חלקי התשלומים עבור שירותים ספציפיים כגון Wi-Fi, אשר לעתים קרובות, להפתעת הלקוחות, הם נדרשים לשלם עבורם תוספת.
יש לציין, כי חברות און ליין (OTA – On Line Travel Agents) נוספות כמו אקספדיה (Expedia) וטריווגו (Trivago) לא הודיעו על יוזמות דומות, אם כי הנושא מאוד מטריד את חברות האון ליין, הטוענות שהעמלה שהן מקבלות לא כוללת את התוספות שגובים המלונות מהלקוחות.
דמי הנופש?
דמי הנופש הם החיובים הנוספים, בעיקר המנדטוריים, שהמלונות גובים בחשבון הסופי ללקוחות, בשמות שונים כגון דמי מתקן (facility fees), עמלות יעד (fees destination), דמי נוחות (amenity fees) עמלות עירוניות ודברים נוספים כמו Wi-Fi. תשלומים המפתיעים את האורחים כשהם בודקים את החשבון הסופי. תשלומי דמי הנופש, בעיקר בריזורטים, נועדו כביכול לכסות את העלויות הקשורות בשירותים כמו חדרי כושר ובריכות, שאינם מכוסים בגין המחיר הבסיסי הנמוך שהמלונות גובים.
כיום לא קיימת עקביות בהצעות חוק בעולם בעניין הכללת דמי הנופש במחיר הבסיסי. חלק מהמלונות מפרט את דמי הנופש תחת סעיף המיסים, למרות שהממשלות אינן אוספות בפועל את המסים בגין הכסף הנוסף הזה.
עד ליישום החלטת בוקינג, שיתכן שיצטרפו אליה אתרי OTA נוספים, המלונות אינם גובים את דמי הנופש במחיר הבסיסי ובכך הופכים את המלונות לזולים יותר. מה גם שהם אינם צריכים לשלם עמלות בגין גביית כספים אלה. השיטה קסמה למלונות ואכן דמי הנופש הנוספים עלו בין השנים 2017 – 2018 ב-11%. עמלות הנופש מרוכזות בעיקר ביעדי תיירות פופולריים, כמו למשל, לפי האתר ההזמנות, בכמה מלונות בהוואי נסקו דמי הנופש מ-12 דולר בשנת 2007 ל-111 בשנת 2018.
מדובר לא רק בריזורטים. גם בתי מלון הממוקמים באזורים עירוניים ללא בריכות שחייה מחייבים את דמי הנופש בנפרד, כי הצגת המחיר הכולל יגרום להם להיראות יקרים יותר לצרכנים, מאשר מתחריהם, כמו למשל Airbnb.
גורמי תיירות רבים טוענים כי המחיר הבסיסי המפורסם – אשר אינו כולל דמי הנופש – הוא בגדר פרסום כוזב, המקשה על הלקוחות להשוות מחירים, שכן ההסבר על תוספת האגרה מופיע לעתים קרובות באותיות הקטנות, או שהלקוחות מגלים זאת תוך כדי הליך ההזמנה, או גרוע יותר – בעת קבלת החשבון הסופי.
בתעופה מחייבים במלונאות – לא
אם בתעופה מחייבים לידע את הנוסעים באילו עמלות הם מחויבים, במלונאות לא מחייבים ולכן הצרכנים חייבים לשקול להתקשר מראש למלונות ולברר האם דמי הנופש אינם מוזכרים בבירור בעת ביצוע ההזמנה, או לחפש מלונות שאינם מחייבים דמי נופש.
אתרי OTA מהווים היום חלק חשוב בניהול ההכנסות של בתי המלון. שיתוף פעולה של המלונאים עמם מועיל להם, שכן אתרים אלה מהווים כיום פלח שוק חשוב בהכנסות המלונאיות. השפעת האתרים המקוונים על המלונאות זהה להשפעת חברות הלואו-קוסט בתעשיית התעופה. אתרי ה-האון ליין משפיעים על תעשיית המלונאות בשל שליטתם בצינורות השיווק ובמקביל מהווים גם מערכת הפצה גלובלית (GDS – Global Distribution System) בקרב סוכני הנסיעות. לכן להחלטה של בוקינג לגבות עמלות מהמחיר המלונאי הכולל, תהיה השפעה חשובה בתחום מחירי המלונות, השפעה שתתחזק אם יצטרפו אליה OTAs נוספים.