בחברות כלכליות הפועלות בתחום קשה כמו אל על, קשה מאוד לקבל החלטות כלכליות ופיננסיות נכונות ולדעת ליישמן תפעולית וציבורית בדייקנות ובאורך רוח. כך גם במקרה של איסור הטיסות בשבתות וחגים באל על, שלדעת ראשי החברה היא מחוייבת המציאות.
הוועד לשמירת השבת והחגים לא נוצר ב-1983, אלא החל לפעול עם קום המדינה, ואפילו לפני כן. גם כשאל על טסה בשבתות עד 1983 נעשו ניסיונות לא מעטים כדי שתחדל מכך. ב-2012 פירסם פרופ' רפי מן מאמר שהסביר את השתלשלות המאורעות שגרמו בסופו של דבר להפסקת הטיסות בשבתות וחגים ואנחנו מביאים כאן חלקים ממנו.
החרדים תבעו שאל על תושבת בשבת כמעט מאז ראשית ימיה המדינה. הם ניסו שוב ושוב להשפיע, אבל בדרך כלל נהדפו על ידי הקואליציות של בן-גוריון, שרת, אשכול, מאיר ורבין. ח"כ מנחם פרוש שב והעלה אז את תביעותיו, אך ללא הצלחה. שרי התחבורה השיבו אז, כי אל על לא תוכל להתחרות עם חברות תעופה זרות אם תטוס רק ארבעה או חמישה ימים בשבוע. מנהלי החברה הדגישו שהם עושים מאמץ לצמצם את הטיסות בשבת ובחג.
הסכם קואליציוני
עם הקמת ממשלתו השנייה של מנחם בגין, לאחר בחירות 1981, נכלל בהסכם הקואליציוני הסעיף שקבע כי הטיסות יופסקו. אחר כך תבעו החרדים לממש את ההבטחה. הוקמו ועדות לבדיקת הנושא: אלה הצביעו על הנזק הכלכלי שייגרם לחברה. על פי אחת ההערכות, אז דובר על נזק של בין 30 ל-40 מיליון דולר בשנה. זה לא מעט לחברה שהתקשתה אז להתמודד גם כך, בעיקר על רקע יחסים בעיתיים ביו העובדים להנהלה, ושביתות לא מעטות.
כאשר התברר שבגין איתן בכוונתו לממש את הסעיף, היו גם מי שהעלו הצעות יצירתיות, מבית המדרש המוכר של ישראבלוף הגששי. זה לא עזר. באוגוסט 1982, כשמלחמת שלום הגליל הלכה והסתבכה, החליטו ראש הממשלה מנחם בגין וממשלתו לעמוד בתוקף על הכוונה להיענות לדרישת אגודת ישראל, שעוגנה בהסכם הקואליציוני – להפסיק את טיסות אל על, שהייתה אז חברה ממשלתית, בשבתות ובחגים. לא עזרו הפגנות עובדי אל על, שאפילו מנעו בתגובה מיהודים דתיים להיכנס לטרמינל, הפור נפל ואל על הפסיקה לטוס בשבתות וחגים.
מאז היא נחשבת לחברת תעופה נכה, הפועלת, רשמית, חמישה וחצי ימים בשבוע, במקום שבעה ימים מלאים, כמקובל בעולם התעופה. החילונים רואים בכך את הכפיה דתית הבוטה ביותר במדינה, שלא הסתפקה באיסור השבתות והחגים, אלא נכנסה לתחומים נוספים בדרישה להתנהג לפי הילכות דת מחמירות. החרדים וחלק ניכר מהכיפות הסרוגות, רואים בכך סטטוס קוו שאסור להפר אותו, שקיבל גם פסק הלכה ולכן הוא חמור שבעתיים.
ההפרטה לא שינתה את האיסור
כשהופרטה אל על והפכה לחברה ציבורית בשליטה פרטית עם מניית זהב של המדינה, חשבו רבים כי הגיעה העת לשנות את ההחלטה ולאפשר לחברה לפעול שבעה ימים בשבוע, תוך שמירה על כשרות האוכל, כפי שהיה נהוג כשהחברה פעלה בעבר שבעה ימים בשבוע. אבל הלחץ העצום של חרדים, דתיים ואפילו מסורתיים, השפיעה על בעלי השליטה, שלדעתם מדובר בציבור גדול מאוד של נוסעים, והחברה המשיכה לא לטוס בשבתות וחגים. הכל כדי לרצות את אנשי הדת, שפשפשו בכל אורחות החיים בחברה, אם כי תחזוקת המטוסים המשיכה להתנהל בשבתות וחגים, ובעקיפין מתבצעות מדי פעם טיסות בשבתות שלא "נחשבות" אל על בקוד סאן דור, ארקיע וישראייר. ישראבלוף מושלם.
להבין את החרדים
לחילונים קשה להבין את התרבות של החרדים ולהיפך. מבחינת החרדים, אל על, המגדירה עצמה חברה לאומית והנושאת דגל ישראל, לא יכולה לחלל שבתות וחגים ולכן הם מקפידים שהאיסור ייושם.
רואים זאת, עכשיו, לאחר פרשת הטיסות שיצאו מניו יורק ונחתו באתונה. לא משנה מה תעשה אל על לאחר שתשוב לטוס בשבתות – הם לא יטוסו איתה, ולדעת בכירים באל על, להרבה שנים. מדובר בציבור נוסעים גדול מאוד וזו גם הסיבה שאל על החליטה לטוס למנצ'סטר, נתיב הגדוש חרדים המרבים לטוס לישראל.
נכון, כשחרדים טסים בחברות זרות ומקבלים את קופסאות האוכל הכשר למהדרין שלהם, הם אוכלים לא פעם סמוך לנוסעים האוכלים אוכל לא כשר, על מגשי המושבים הלא כשרים ואיש לא פוצה פה. באל על הם מרגישים כי הכל מותר. אבל צריך לזכור, את אל על הם רואים כחברה יהודית לאומית שאסור לה לטוס בשבתות וחגים, וראשי אל על מבינים זאת.
כשאיסור הטיסות בשבתות וחגים מקובל על הנהלת אל על וזה לגטימי, זה מחייב את ראשיה לפעול בהיגיון רב, תוך יצירת קשר תמידי עם רבני החרדים והכיפות הסרוגות. לעמוד אישית בחזית ולא להסתפק ביחסי ציבור, שלעיתים הם איפכא מסתברא, כלומר, דברים אשר נראה שהיפוכם הגיוני יותר.