תערוכות חדשות למוזיאון בית לוחמי הגטאות המתמקד בניצחון רוח האדם

"נהיה מאושרים שאנו מכינים את עצמנו עם נשק ביד, לפגוש את האויב ולמות! מלחמתנו תשמש מקור יניקה לדורות הבאים" (יצחק קצנלסון מעביר מסר ב-17 בינואר 1943 בגטו המרכזי של ורשה, ערב המרד).

בית לוחמי הגטאות על שם יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד, או "הבית" כפי שהוא נקרא על ידי אנשיו, הוא מוזיאון השואה הראשון בעולם והיחיד שהוקם על ידי ניצולי שואה. הבית מספר את סיפור השואה במלחמת העולם השנייה, אך מתמקד בגבורה, בניצחון רוח האדם וביכולת המופלאה של ניצולי השואה ולוחמי המרד, לבנות את חייהם מחדש בארץ שעליה חלמו, היא מדינת ישראל. בית לוחמי הגטאות ממחיש גם את גודל חזונם של מייסדיו, אשר שמו מאחוריהם את השכול והאימה והגיעו אל הגליל המערבי כדי להקים דווקא כאן את הקיבוץ המשגשג לוחמי הגטאות ואת המוזיאון הפועל בו.

קיבוץ לוחמי הגטאות נוסד באפריל 1949 על גבעה הצופה לעמק עכו. המייסדים – כולם ניצולי שואה, ובהם שרידי המורדים בגטו ורשה, לוחמי היחידות הפרטיזניות ביערות, אסירי מחנות ריכוז, אלו שהסתתרו תחת זהות שאולה ואלו שברחו למרחבי ברית המועצות – היו מאוחדים במטרה אחת: ארץ ישראל. עם עלייתם, ייסדו קיבוץ לזכר לוחמי הגטאות ולזכר בני משפחותיהם שנספו. טקס הנחת אבן הפינה נקבע לאפריל 1949, יום השנה השישי למרד גטו ורשה. באותו יום הייתה גם ראשית הקמתו של מוזיאון לתיעוד שואת יהודי אירופה והתקיים טקס הזיכרון הראשון, שעתיד להיעשות מאורע של קבע בלוח השנה הישראלי.

"באנו לכאן להקים בתי חיים"

מנכ"לית המוזיאון, ד"ר ענת ליבנה, מספרת על מוזיאון פעיל שמחדש כל העת בתערוכות ובתוכניות. לדבריה: "לנוכח חזונם של המייסדים, מעניק הבית לרבבות מבקריו מהארץ ומהעולם, חוויה ייחודית המתבלטת מעל לעוצמת השכול והאימה וממחישה את קביעתו של אנטק צוקרמן, שאמר בעצרת הראשונה שנערכה בקיבוץ לוחמי הגטאות: 'באנו לכאן להקים בתי חיים'".

לצד המוזיאון פועל המרכז ההומניסטי, אותו ייסדה רעיה קליסמן, אשר שם לו למטרה להקנות את הידיעה וההבנה של אירועי השואה ואת היכולת להגיע לדיאלוג וללימוד משותף. המרכז חותר למפגשים רב-תרבותיים שבהם מתקיים דיון מעמיק במשמעויות האנושיות והאוניברסליות של השואה בחברה הישראלית ומחוצה לה. ב-1995 הוקם בבית לוחמי הגטאות אגף "יד לילד", במטרה להנציח את הילדים היהודים שנספו בשואה, וליצור מפגש חווייתי בין המבקרים הצעירים לבין עולמם של הילדים שחיו בתקופה החשוכה ההיא.

לקראת יום השואה הבינלאומי שחל ב- 27 בינואר, מוצגות 3 תערוכות חדשות.

"ורשה היהודית – סיפור על רוח האדם"                                                   

תערוכת הקבע החדשה "ורשה היהודית – סיפור על רוח האדם", חושפת בפני המבקרים פרק לא מוכר בסיפור החיים של יהודי ורשה לפני המלחמה ובמהלכה. התערוכה מציגה יומנים, מכתבים, צילומים, קטעי סרטים וחפצים, שכעת נחשפים לקהל הרחב, רבים מהם מארכיון בית לוחמי הגטאות, ביניהם פריטים מ"אוסף קורצ'אק", מאוסף תנועות הנוער הציוניות ועדויות מהארכיון המחתרתי "עונג שבת". התערוכה שמבקשת להתמודד עם הצורך לקרב את סיפור העבר אל הדור הצעיר, עושה זאת באמצעות הצגת עושר החיים היהודיים לפני המלחמה והמחשת מורכבות החיים בגטו.

באמצעות מגוון עדויות של אנשים בגילים, במעמדות ובתפקידים שונים, מביאה התערוכה דמויות מפתח מאותה תקופה, המיוצגות על ידי שחקנים המציגים את העדויות והיומנים כלשונם. התערוכה מתפרשת על שלושה חללי תצוגה במוזיאון: "העיר ורשה", "כיבוש" ו"גטו". ייחודה של תערוכה זו הוא בכך שהיא מספרת את הסיפור מבעד לעיניהם של היהודים שחיו לפני השואה ובמהלכה, על חיי היום יום שלהם, אמונותיהם ומאבק ההישרדות שניהלו. רק בדרך זו ניתן להבין את היש העצום שחרב ונמחק עד היסוד בימי השואה. אוצרת התערוכה: טל קובו.

"לזכרם: הילדים היהודים והצוענים שגורשו מהולנד ונרצחו 1942- 1945"

התערוכה החדשה "לזכרם של הילדים היהודים והצוענים שגורשו מהולנד ונרצחו בין השנים 1945-1942", חושפת שיותר מ-19,000 ילדים מתחת לגיל 18 גורשו מהולנד ב-102 טרנספורטים. רק מעט יותר מ-1,000 מהם שבו. כמעט 18,000 ילדים נרצחו. כל הילדים האלה היו יכולים להיות כיום בין החיים. היו יכולים להיות להם ילדים ונכדים. אבל לא נשאר להם זכר. ניתן עדיין לאתר את שמותיהם, את שמות הוריהם, את שמות אחיהם ואחיותיהם, את מקומות מגוריהם. אבל אם הם נהנו לשיר או אם הם אהבו כדורגל אך לא כרוב, זאת לא נוכל לדעת. תצלומים של 3,000 מילדים אלה השתמרו ומוצגים בתערוכה. במבט ראשון נראה שמדובר בתצלומים רגילים, תצלומים של ילדים רגילים, אלא שהפעם מקושרים ילדים אלה לטרנספורט שייקח אותם אל מותם. וזה משנה את כל התמונה.

שמותיהם של 17,964 הנרצחים, מקומות מגוריהם, המקומות והתאריכים שבהם הם נולדו ונספו, כל אלה מוצגים בתערוכה. אין די בכך כדי להשיב להם את זהותם. יחד עם זאת, הגרמנים, שביקשו למחוק כליל את עצם קיומם, לא השיגו את מטרתם. הילדים שוב נראים לעין. התערוכה מבוססת על ספר באותו שם מאת חוס לאוטרס ואלינה פנווארד, הוצגה באמסטרדם בשנת 2012 בהפקת מחלקת התערוכות של ארכיוני העיר אמסטרדם, ומאז נאספו עוד כ-700 שמות של ילדים שלא היו ידועים, ופרטים חדשים על חלק מילדי התערוכה, והחיפוש אחר חומרים חדשים אינו בא אל סיומו. אוצרת התערוכה בישראל: יערה גלאור.

"מול תא הזכוכית – על משפט אייכמן בירושלים":                                        

 "האולם ריק מדם, ריק מפחד, ריק מתחנונים. האולם מלא מילים", כך תיאר המשורר חיים גורי את אולם בית המשפט, במהלך משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן בשנת 1961 בירושלים. התערוכה הנוכחית מבקשת לייצר תחושה דומה. התערוכה מציגה את התא המקורי שבו ישב אייכמן במהלך המשפט, מונומנט ששימר את המושבים, הרצפה וקירות העץ המקוריים ובשנים האחרונות הוצג בארה"ב. מתוך חומרי הגלם המרכזיים בתערוכה, שרובם טקסטואליים, הוצאו מילים ומשפטים קצרים שמהדהדים בחלל ונחרטים בתודעה, כשליד כל מכלול מילים ומשפטים, מונגש למבקר הטקסט המלא ממנו הם נלקחו.

החומרים הטקסטואליים מתחלקים למספר מוקדים, ובראשם ציטוטים של אדולף אייכמן מתוך "מסמכי סאסן" – ראיון רחב היקף שערך העיתונאי ההולנדי הנאצי וילם סאסן עם אייכמן שנים ספורות לפני לכידתו, ופורסם במגזין Life במהלך שנת 1960, כשחלקים אלו בראיון מובאים לראשונה בעברית ובמסגרת ישראלית. לצדם מוצגים בתערוכה ציטוטים של התובע הראשי במשפט גדעון האוזנר, ו"מיצב בארבעה קולות" – מיצב קולי שבו שחקנים מקריאים טקסטים בקולם של 4 משקיפים שדיווחו על המשפט לקהל למדי יום: העיתונאי אורי אבנרי – שסיקר את המשפט עבור "העולם הזה", הפילוסופית חנה ארנדט – שסיקרה עבור "הניו יורקר", המשורר חיים גורי – שסיקר עבור "למרחב" והסופר הארי מוליש – שסיקר לשבועון ההולנדי "Elsevier. אוצרת: יערה גלאור. פתיחת התערוכה ביום שישי 26.1.2018.

מוזיאון "בית לוחמי הגטאות" בקיבוץ בית לוחמי הגטאות, בגליל המערבי, פועל בימי ו' בשעות 13:00-9:00 (כולל סיורים מודרכים בשעות 9:30 ו-11:30), ובימי א'-ה' בשעות 16:00-9:00. כרטיס כניסה: 30-10 ש"ח. מידע לציבור הרחב בטלפון: 04-9958020  ובאתר  www.gfh.org.il    

 * שוש להב – עורכת ראשית של מגזין "עולם הצילום" ושל פורטל  GoodTimes