מצבו של ים המלח עגום וממשיך להידרדר בעוד הממשלה מתמהמהת במציאת פתרונות שיאפשרו את שיקומו. כך עלה מסקירה שהוצגה אתמול (ג') לחברי צוות הבדיקה מטעם ועדת הכספים בנושא ים המלח. הצוות אמור, בין השאר, לגבש את עמדת ועדת הכספים בנוגע לתום תקופת הזיכיון במפעלי ים המלח ב-2030 ולפקח על עבודת המטה של הממשלה בנושא.
יו"ר הצוות, ח"כ מיקי רוזנטל (המחנה הציוני) אמר בפתח הדיון, כי "בניגוד לשיח השולט בנוגע לים המלח, שנסוב בעיקר על המפעלים ועל עתיד הזיכיון של כיל – הים עצמו הוא משאב הטבע החשוב ביותר שיש לנו והוא חשוב שבעתיים יותר מכל התמלוגים והתקציבים שהממשלה רוצה להפיק ממנו. לא יתכן שנשעבד את ים המלח לטובת מטרות שוטפות כאלה ואחרות, חשובות ככל שיהיו. הים מאבד כל שנה מטר מהמפלס שלו והנזקים הסביבתיים באזור הולכים ומתרבים, ביניהם תופעת הבולענים. בכוונתנו לפקח על עבודת הממשלה בנושא ולהאיץ בכל המשרדים והגופים הרלוונטיים על-מנת שיאמצו פתרונות להצלת ים המלח".
לדברי רוזנטל, הוא אינו מפחית מחשיבות העיסוק בזיכיון במפעלי ים המלח, כי אם להיפך. לדבריו, נקודת הזמן הזו, שבה אין ברירה אלא להיערך לקראת תום תקופת הזיכיון, מהווה הזדמנות טובה לכרוך בה גם את נושא שיקום ים המלח. "אם המדינה לא תתעשת, נאבד את ים המלח".
ראש מכון המחקר ים המלח, דודו בן שבת, הציג נתונים מדאיגים לגבי ים המלח. לדבריו, "האידוי השנתי מים המלח עומד על 1,000 מלמ"ק, שטח האגם הצטמצם בתשעים השנים האחרונות בכמחצית מ- 1,015 קמ"ר ל- 550 קמ"ר. תכניות להקמת 'תעלות ימים' במתווים שונים, מהים התיכון או מים סוף נפלו בזו אחר זו וחלקן נמצאו כבלתי ישימות או לחילופין, עם סכנות ל'התגבסות' המים. בנוסף, מערבוב מי ים המלח עם מים מי הים התיכון או מי ים סוף, עשויים להיווצר פריחות מיקרו ביולוגיות שייסבו נזק לים וכתוצאה מכך לתיירות". הפתרון הראוי והטוב ביותר, כך עלה מן הסקירה, הינו השבת הזרימה של הירדן הדרומי לים המלח.
ירידת המפלס מאיימת על המלונות
ראש תחום מים בעמותת אדם, טבע ודין, שרית כספי-אורון, הציגה אף היא תמונה קודרת: "מדי שנה מפלס הים יורד ב- 1.2 מטר. ים המלח הוא אוצר טבע שהולך ונעלם", אמרה והוסיפה שהמפלס של אזור הבריכות הולך ועולה ומאיים על בתי המלון ובאגן הצפוני המפלס יורד דרמטית. התופעות הסביבתיות הקשות כוללות התרחקות של חופח הרחצה ואף סגירתם, נזקי בולענים, פגיעה במי תהום ובנביעות של מים מתוקים ועוד.. כספי-אורון חזרה גם היא על הפתרון האופטימלי לשיטתה: "הזרמת מים מהכנרת לירדן ולים המלח וכן מים מהתפלה. הפתרון יבוא מהצפון, תוך שכל הזמן יבחנו את מאזן המלחים והמינרלים".
ח"כ איתן ברושי (המחנה הציוני) אמר שהפתרון חייב להיות משולב עם ירדן, כפתרון בינ"ל. "כבר היו 3 תעלות ימים, לכל שר היתה תעלה וכמובן שלא יצא כלום. הבעיה היא בחוסר היכולת לקבל החלטות. הממשלה לא רוצה, כי אם היתה רוצה – היתה עושה. אין קשר בין הזיכיון לטיפול בבעיות של ים המלח. עד הזיכיון לא יהיה לנו ים המלח. למעלה מ- 6,000 בולענים ואיום על היישובים בסביבה. חייבים לקבל החלטה, כי המשך המצב הקיים הוא היעלמות ים המלח. צריך לחייב את הממשלה לקבל החלטה עד סוף 2018 איך משמרים את ים המלח".
מהסקירות של נציגי הממשלה בדיון, ביניהם נציגי משרד האוצר והמשרד להגנת הסביבה, עלה כי כל משרד וכל גוף ממשלתי פועל באופן נפרד וללא תיאום עם הגופים האחרים. לאור זאת, אמר יו"ר צוות הבדיקה, ח"כ רוזנטל, כי "לא יתכן שהממשלה לא מדברת עם עצמה. זה אבסורד שחייב להסתיים, יד אחת לא יודעת מה עושה היד השנייה" והודיע: "במסגרת עבודת הצוות, אנחנו נזמן לכאן את כל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים על-מנת שידברו כאן זה עם זה. פתרון יושג רק אם כל הזרועות הרלוונטיות של המדינה ישתפו פעולה ביניהן. ים המלח חשוב מכדי שחוסר תיאום וחוסר שיטוף פעולה בין-משרדי, יימנעו את שיקומו. במסגרת עבודת הצוות נפקח על הפעילות הממשלתית ולא נרפה מהעניין".