בינואר האחרון, כשביקרתי בירדן לסדרת כתבות חוויתי את נפלאות ים המלח הקסום מתחת להרי מואב. בחוף הים של מלון הילטון המפנק התענגתי על טיפול בוץ מיוחד בידיו של עדנאן בן ה-22. ניהלתי עימו שיחה במקביל ולמדתי שהוא גר כל חייו בכפר סוומא הסמוך והוא אוהב לעבוד במלונות. "יש לי חלום אבל, מר מוטי", הוא אמר לי. "אני רוצה לעבוד במלון באילת. השכר שלי יגדל ב- 400% וזה יהיה נפלא לעתיד שלי ", אמר ושאל אם אוכל לעזור לו.
הטיעונים שלי שיש לו עבודה בטוחה ועתיד במלון הנוכחי הבינלאומי הממותג היו חסרי תועלת. הוא התעקש שאילת היא החלום שלו. סיפקתי לעדנאן דרך ליצור קשר עם מנהל בתחום שהכרתי בעקבה ומעולם לא שמעתי ממנו שוב. לא אתפלא אם היום הוא אחד מהירדנים המועסקים בעיר הנופש הדרומית שלנו.
רקע קצר על העובדים במלונות אילת. בשנות השמונים, צעירים ששוחררו מהצבא עבדו במשק הבית והמסעדות של מלונות העיר במשך 6 חודשים לפני שיצאו לטייל בעולם או לממן לימודי אקדמיים. המענק המיוחד של המדינה לעבודה מועדפת קסם לרבים. אך זו היסטוריה באילת. עבודות אלה הפכו לבלתי מושכות בעליל וכעבור עשור עלה הצורך להביא עובדים זרים ממדינות אסייתיות. הפתרון התממש רק לזמן קצר עד שנמצאה תרופה חדשה שהגיעה מהיבשת השחורה. המלונות העסיקו פליטים אפריקאים שנמלטו מקרבות ומלחמות בסודן ובאריתריאה. ואז גדר לאורך הגבול עם מצרים נבנתה בתקציב עצום על מנת להפסיק את ההגירה הבלתי חוקית הזו. פליטים נוספים הפסיקו להגיע והאפריקאים הנותרים נדחקו לאט מהארץ. מי יהיו אלה שינקו את חדרי האורחים במלונות אחריהם? מי יקרצפו את מתחמי הבריכות ויטאטאו את הלכלוך? שאלה זו הייתה סוגיה מרכזית לפני עשור.
הפתרון שהוצע בראשית העשור הקודם היה די דמיוני למדי. סמו סמוראי בן ה-84, שהיה בעבר המזכיר האגדי של עיריית אילת ושקיבל לאחרונה את התואר "יקיר העיר" כהוקרה על תרומתו המתמשכת, מספר לי את הסיפור שמאחורי הקלעים. הוא נולד בעיראק והוא דובר ערבית שוטפת. לאילת הגיע כבר בשנת 1959. השפה הערבית סללה עבורו את הדרך הן לפקידים ירדנים והן מצרים, לטיפול בפרשיות עלומות וחסויות, הרבה לפני הסכמי השלום. "בעקבות האביב הערבי בשנת 2012 והמשבר בתיירות שבא אחריו, 30,000 עובדים ירדניים שהועסקו בתחומי האירוח במדינות ערב איבדו את מקום עבודתם וחזרו הביתה. או אז פנה אלי בכיר לשעבר המקורב לפקידי המלך הירדני, והציע להעסיק את אותם עובדים במלונות אילת" הוא מגלה. "זה יפתור את הבעיה בירדן ויסייע
לישראל להתגבר על הבעיות הקהילתיות שנוצרו עם האריתראים בעיר, אמר המקור שלי. תיווכתי את ההצעה לרשויות הרלוונטיות שלנו, הן בתחום הבטחון והן למרבלי ההחלטות בעולם בתי המלון. לשמחתי הפרויקט התממש, אמנם לאט אך בטוח והפך לאחד ההישגים הכלכליים הגדולים ביותר של הסכמי השלום. כוחות הביטחון בירדן מאד מעורבים ומפקחים מקרוב אחר כל אחד מהעובדים שחוצים את הגבול ", הוא אומר.
איתמר אליצור, מנכ״ל התאחדות מלונות אילת, גאה בהסכם ומאמין "זה תרחיש win-win לשני הצדדים. כאשר גורמי הביטחון שלנו בודקים היטב אף הם מיהם העובדים הירדנים, גוברת גם תחושת הבטחון. הניסיון שלנו לאורך השנים חיובי ביותר. עובדים אלה מכווני שירות על גישת אירוח חיובית והם נאמנים לכל מעסיק בתחום. כל המלונות שמחים לשלב אותם בצוות העובדים ולשלם להם משכורות זהות לישראלים בתחומי עיסוקם, כולל כל ההטבות הסוציאליות המקובלות אצלנו ".
אוגוסט 2022 היה חודש חגיגי עבור ישראל וירדן. מגיפת הקורונה הפכה להיסטוריה והתיירות קמה מהקרשים והתאוששה. מספר שיא של עד 2000 עובדים מירדן הורשו להיכנס ולצאת מדי יום לאילת וחזרה דרך מעבר יצחק רבין. עודד יוסף , סמנכ״ל המזרח התיכון במשרד החוץ אמר בטקס מיוחד כי "הפרויקט המאפשר העסקת עובדים ירדנים באילת הוא אחד מפרוhיקטי הדגל בין ישראל לממלכת ירדן. זהו צעד נוסף המסמל יחסים חמים יותר עם שכנינו בצד השני של הגבול. אנו שמחים על שיתוף פעולה זה ומקווים להרחיב אותו בעתיד".
ואז הגיע ה – 7 באוקטובר עם ההתקפה הברברית של החמאס ומעשי הרצח, האונס והחטיפה של אזרחים בעוטף עזה ושיתוף הפעולה השברירי הזה עם ירדן נמצא לפתע בסכנה. "ההתקפה האכזרית של חמאס שינתה את תפיסת העולם שלנו כמו גם את חיינו. פתאום הבנו ששכנינו הפלסטינים אינם אנשים נחמדים ואנחנו בסכנה", אומרת העיתונאית האילתית הוותיקה ודמות חברתית נודעת בעיר, מירב לוי-דיאמנט.
"נקלענו למציאות בה אלפי מפונים מגבול עזה השוהים במלונות אילת, עובדים ואזרחים בעיר נתקלים במאות ערבים המגיעים מירדן, מדינה המזדהה לחלוטין עם הפלסטינאים. קיבלתי שיחות מאורחי בתי המלון שהם מפוחדים להיות מוקפים ולקבל שירות מעובדים מירדן. יחד עם זאת גילו לי כי העובדים במלונות אף הם מפחדים לשבת יחד עם הירדנים בפינות עישון בהפסקות. הורים בעיר חוששים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר בסמוך לאתרי בנייה המעסיקים את הירדנים. שיתוף פעולה הזה צריך להיפסק מייד. אנחנו לא מוכנים באילת לסכן את ביטחוננו. פרסמתי סדרת מאמרים בנושא בעיתונות המקומית ועד כה ננקטו רק אמצעים למגע מינימלי של הירדנים עם אורחי המלונות" , היא אומרת.
גם במציאות הזו, סמוראי נשאר חיובי. "אני יכול להבין לחלוטין את המפונים המבוהלים אחרי הטראומה עם החמאס, אך אנשים באילת המנסים לטרפד את ההסכם המבורך עם הירדנים עושים זאת מסיבות אינטרסנטיות. המחאה הזו אינה משקפת את הלך הרוח הכללי בעיר. גם לאחר אירועי ה – 7 באוקטובר, הירדנים מפצירים בי להמשיך בשיתוף פעולה והעבירו מסר מפויס וחיובי. אני אופטימי", הוא אומר. סמוראי מרגיש את הספקות שלי והוא מבצע מיידית שיחת ועידה לאיש קשר ותיק שלו בעקבה. זה היה בזיל אוביידט, מנהל יחסי ציבור ותקשורת בינלאומית בחברת כח האדם אל- מוהנאד, האחראית על העסקת מרבית הירדנים המועסקים באילת.
"תהליך השלום הוא הישג חשוב ביותר לשני הצדדים. ירדנים העובדים במלונות באילת תורמים מאוד לעתיד הכלכלה. עלינו
לעשות כל שביכולתנו כדי לא להפוך את מלחמת עזה הנוכחית למכשול ", הוא אומר. אוביידט מוטרד מהמספרים הקורסים של העובדים החוצים את הגבול מאז שפרצה המלחמה, בגלל התרסקות תיירות הנופש בעיר. "מספר גדול מהעובדים שאני מייצג יושבים כעת בבית מובטלים ומפצירים בי מדי יום לסייע להם להמשיך לעבוד בישראל. אלה עובדים חיוביים שיש לסמוך עליהם".
אליצור מאשר את המציאות החדשה ומגלה כי האתגרים כרגע עדינים ומסובכים. "למרות שהמספר שלהם פחת, המפונים עדיין שולטים בנוף המלונות. מכיוון שהם מעדיפים לנקות את החדרים שלהם עצמם כדי לשמור על פרטיותם ויש פחות אורחים בבריכות השחייה בגלל עונת החורף, מספר הירדנים העובדים במלונות נחתך ב -50%. כרגע נדרשים פחות מ- 1000 עובדים. עם זאת, למרות שהפחד מהירדנים כאן – בגלל המלחמה עם החמאס – מגיע יותר מתושבי העיר, פחות מהאורחים, עלינו להישאר ערניים למצב. אנחנו חייבים להכין אלטרנטיבה לכוח העבודה של הירדנים. קראנו לממשלה לייבא עובדים ממדינות באסיה להגיע ולהעסיק
אותם במלונות בעיר לצד העובדים המגיעים מעבר לגבול. לא במקומם. ההחלטה בנושא עדיין מתעכבת. אני יודע דבר אחד בוודאות – אם ירדנים יפסיקו להגיע, המלונות שלנו לא יתפקדו יותר. ללא אורחים במלונות העיר, אין שום הצדקה לקיומה של אילת, מכיוון שהיא תקרוס כלכלית".