תעשיית הקרוזים העולמית מעסיקה כיום, לפי הערכות, כרבע מיליון עובדים ויהיה עליה לשכור כ-70 אלף נותני שירותים וקציני-ים חדשים מדי שנה, במסגרת התחלופה של עובדים שפורשים או עוזבים. בתוספת של כ-10 אלפים אנשי צוות וקצינים הנדרשים לאייש את האניות החדשות שנכנסות לשירות – פירוש הדבר כי התעשיה תזדקק ל-80 אלף עובדים חדשים בכל שנה בעשור הקרוב.
תחזית זו מייצגת הזדמנויות עבודה עצומות למדינות המספקות עובדים על הים כמו הפיליפינים, אינדונזיה, הודו והאיים הקריביים ובשביל קציני-ים מאיטליה, בריטניה, הולנד, גרמניה, נורבגיה, שבדיה וקרואטיה, בין היתר. בנוסף, מדינות חדשות נבחנות כשוק מקור לאנשי צוות, ובהן מיאנמר, תאילנד ווייטנאם, כמו גם סין.
האתגר הוא לא רק למצוא די עובדים, אלא גם להבטיח שהם יתפקדו על האנייה ויסתגלו לאורח החיים בים, שפירושו לעבוד ולחיות ביחד עם 40 או יותר בני לאומים שונים, תרבויות ודתות שונות. אורח חיים זה דורש כישורי שפה, הכשרה מתאימה, מיומנות ואת הגישה הנכונה, מה שמכונה attitude.
היבט נוסף של העבודה שנדרש כיום יותר מבעבר הוא הדרישה מקציני הים להכשרה בטכנולוגיות חדשות, דרישות לידע בתחום הבטיחות הסביבתית והבטחון בכלל, שכן באחריותם עד 7,000 נוסעים ו-2,500 אנשי צוות על ספינה אחת שעלות בנייתה גבוהה ממיליארד דולר..
להגדיל את חלקן של הנשים בתעשיית הקרוזים
גם מנותני השירות נדרשים כיום סטנדרטים גבוהים יותר, לאור העובדה שבעלי האניות משיווקים אותם כיום כמספקי מזון ברמה גבוהה, בידור טוב יותר ושירות משופר. לשם כך מקבלים הצוותים על האניות הדרכה מתאימה וגם הקצינים מתאמנים ללא הרף.
יש לא מעט סיפורים על נותני שירותים שטיפסו לעמדות ניהול וקציני-ים זוטרים שהגיעו לדרגת קפטן או מהנדס ראשי. יש גם מקרים שבהם הצליחו עובדים מתעשיית הקרוזים להתברג למשרות גבוהות על היבשה כמו להיהפך למנהל מחלקת מזון ומשקאות במלון או בתפקיד טכנולוגי בכיר.
בתעשיית הקרוזים מועסקות לא מעט נשים באופן יחסי, למרות שהאיגודים המקצועיים טוענים שיש מקום לנשים נוספות, לא רק בעבודות של חדרניות ושירותי מלון אחרים באנייה, אלא גם על גשר הפיקוד או במתקנים הטכניים.
השורה התחתונה היא שקצינים וצוותים הם המפתח להצלחת התפעול של אניות הקרוזים, לא רק מכיון שהם מבצעים את העבודה שנחוצה להפעלת האניות, אלא הם גם נותנים את הטון וקובעים את האווירה על הסיפון. המלצרים, החדרנים, נותני השירות והברמנים, יכולים לקבוע אם חוויית הקרוז של המפליגים תהיה חיובית, או חלילה שלילית. אלה האנשים שעמם מתקשרים הנוסעים – ואותם גם יזכרו כאשר יחזרו לבתיהם.