לחודש הרמדאן יש קסם מיוחד: רחובות מקושטים ומוארים באלפי נורות צבעוניות ומנצנצות, דוכני אוכל הפזורים בצדי הרחובות, אווירה חגיגית של קדושה, שקט מוחלט מול שמחה הממלאה את הרחובות כאשר המואזין מכריז על שבירת הצום, התכנסות משפחתית ענפה לארוחת האיפטר, וההמון הגודש את הרחובות לאחר הארוחה. כך עד היום, אך לא היום. לא ברמדאן הזה המתקיים בצילה הכבד של מגיפת הקורונה.
חודש הרמדאן הוא החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי (היג'רי), המצוין ע"י מוסלמים ברחבי העולם, בהם כמובן גם אזרחי ישראל המוסלמים, העוברים את היום בצום מאוכל, שתייה ועישון – החל מעלות השחר ועד השקיעה. מוסלמים רבים קמים עוד לפני עלות השחר כדי לאכול את הסוחור, הארוחה האחרונה לפני תחילת הצום, כדי להקל על הצום היומי הממושך. מסורת מקובלת היא של 'מסחראתי', אדם מיוחד שתפקידו לעבור ברחובות ולהעיר את הישנים לסעודה המפסקת קודם הצום.
הצום מסתיים מדי יום לאחר שקיעת השמש, ב"איפטאר" – ארוחה גדולה וחגיגית אליה מתכנסת כל המשפחה. משום שלוח השנה המוסלמי תלוי בקבלת עדות על ראיית מולד הירח, לא ניתן לקבוע במדויק את מועדם של חגי האסלאם מראש, וישנה אפשרות לתזוזה של יום או יומיים בין המועד הצפוי למועד בפועל. חודש הרמדאן מסתיים ב"עיד אל-פיטר" (בעברית: חג הפסקת הצום), הנחגג במשך שלושה ימים בארוחות חגיגיות, ביקורים אצל קרובי משפחה רחוקים וקרובים והענקת מתנות.
עבור המוסלמים הרמדאן הוא חודש של התבוננות פנימית (כמו יום כיפור ביהדות), צניעות, התאפקות, התקרבות לאל, מחשבות על העוונות וכפרה בצום. זאת, לצד מתן תרומות והתנדבות במוסדות רפואיים או קהילתיים. הקושי שגורם הצום נועד להמחיש את סבלם של עניי החברה, שרעב וקושי הוא שגרת יומם. ומכאן הברכה בה נהוג לברך האחד את השני במהלך החודש: רמדאן כרים – שמשמעותה: רמדאן נדיב.
מידי שנה מתקיימים גם סיורים רבים בישובים הערביים, הם "סיורי הרמדאן" כדי לחוות את האווירה, לשמוע הסברים על מהות הרמדאן, להכיר את המקומיים וכמובן להשתתף בארוחת האיפטר. זו אחת החוויות החביבות עלי מידי שנה, כיהודיה המכבדת את שכני המוסלמים, כל פעם בישוב או כפר אחרים בארץ. תמיד מעניין ומרגש ו… טעים. כאמור, השנה אתרפק על הזכרונות ואשחזר את הטעמים.
לאזרחי ישראל המוסלמים נאחל צום קל ורמדאן כרים, ונקווה לבשורות טובות בהקדם.