למראה המרחבים הפורחים ביום שטוף השמש בו התקיים הסיור, לא יכולתי שלא להזכר במשפט המצמרר מ"עיר ההריגה" של ח.נ. ביאליק: "השֶמֶש זָרחה, השיטה פָּרחה והשוחֵט שָחַט". אבל בהתאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל, משתדלים להיות אופטימיים, ולא בכדי נקרא הסיור הזה "מחושך לאור". אין לו קשר לחג החנוכה, אבל בהחלט קשור לחג הכלניות. לפני כשבוע, בסוף חודש פברואר 2025, הסתיימו בנגב אירועי "דרום בלב" שהחליפו את פסטיבל "דרום אדום" – הוא חג הכלניות והתיירות – שהפך למסורת מזה 20 שנים. המלחמה ומוראותיה לא מאפשרות "פסטיבלים", אבל התקווה לשיקום והחלמה, היא הבשורה.
מתוך הזדהות עם משפחות החטופים והנרצחים, והרצון לתמוך בענף התיירות ובעסקים הדרומיים, אורגן סיור מרגש של התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל, לאזור עוטף עזה, זו הפעם השנייה לאחר מלחמת חרבות ברזל, ואנו חוזרים שוב אל הנגב שחדר אלינו עמוק ללב, כדי לעודד ולחזק, לטייל ולהתארח באתרי התיירות שלו ובעסקים הדרומיים. את הסיור ארגנו נשות צוות ההתאחדות, והשתתפו בו כ- 40 אישה ואיש.
מלוות את הסיור רינה קמני – מנכ"לית התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל, וקרן בר – ראש מטה ההתאחדות, ולצידן, מוביל את הסיור דדי סוויסה – היועץ האסטרטגי של ההתאחדות, ממקימי מטה משפחות החטופים, המלווה גם את יישובי הצפון מאז פרוץ המלחמה. דדי משתף אותנו בחוויותיו מאז 7 באוקטובר, בהקשר לפעילות משפחות החטופים, הדרמות שמאחורי הדרמות, הקונפליקטים וההתלבטויות, ולא ניתן שלא-להזדהות עם העמדות והתחושות של המשפחות ושל תושבי העוטף. מורכב, עצוב ומתסכל.
העוטף – עוטף בשכול ובתקווה להשתקם
עוטף עזה הוא הכינוי הנפוץ לאזור ישובי מערב הנגב במדינת ישראל, בחלקו הדרומי של מישור החוף הדרומי ובחלקו המערבי של הנגב המערבי, בתחומי המועצות האזוריות מרחבים, חוף אשקלון, שער הנגב, שדות נגב ואשכול. יישובי עוטף עזה ממוקמים קילומטרים ספורים מסביב לרצועת עזה, וכוללים את העיר שדרות, מושבים וקיבוצים. לאורך שנות קיומה של ישראל כמדינה, ספגו יישובי האזור פעולות טרור רבות מצד תושבי הרצועה. אלה כללו, נוסף על הסתננויות הפדאיון ואירועי טרור עממי שונים, שיגור רקטות ופצצות מרגמה מהשטח הפלסטיני. במתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, חדרו מחבלים לחלק מהיישובים וביצעו בהם מעשי טבח מזעזעים.
לא מכבר פורסמו תחקירים של צה"ל על מחדל 7 באוקטובר 2023, ומסלול הסיור עובר בין הקיבוצים, היישובים והאתרים שנפגעו כה קשה ביום הנורא ההוא. ביום הסיור שלנו, ד' 5.3.2025, מזג האוויר אביבי, אך מעיבה עליו הלוויתו של אוהד יהלומי, איש רשות הטבע והגנים, שנחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז, נרצח בעזה וגופתו הושבה בפעימה האחרונה של השלב הראשון בעיסקה. האוטובוס שלנו משתלב בעשרות הרבות של הרכבים המלווים את שיירת האבל וחולף על פני מאות אזרחים נושאי דגלי ישראל, המכבדים את זכרו. החיים והמתים והמחדל שביניהם.
מסלול הסיור בעוטף: חלפנו על פני צומת שער הנגב, כאן נמצא כביש הדמים. המשכנו לצומת מפלסים ומשקיפים על הקיבוץ. לאורך הדרך ניצבות אנדרטאות, גלי אבנים ופרחים, לזכר הנרצחים באותם מקומות בו נמצאו. המיגוניות הפזורות מעוטרות בציורים צבעוניים ובאיזכור שמות החטופים והנרצחים. עצרנו בשדה פורח בצהוב סמוך לכניסה לקיבוץ כפר עזה, ובו שלט המזכיר לנו שהתאומים גלי וזיו ברמן, נחטפו מכפר עזה ומצפים בקוצר רוח לחזרתם. המשכנו לקיבוץ בארי לביקור מודרך. התחנה הבאה היא אתר ההנצחה לנרצחי הנובה בחורשת רעים ביער בארי. לארוחת צהרים הגענו לקיבוץ הדתי עלומים, בו קיימנו גם סיור מודרך. תצפית אל נחל עוז, שעודנו שטח צבאי סגור, ועצירה קצרה בשדרות, בכיכר ההנצחה למשטרת שדרות שנחרבה, ועתה ניצבת כאן אנדרטה ותלויים בה שלטים ותצלומים. כ"כ עצוב.
קיבוץ בְּאֵרִי – לא לאבד את האמון
קיבוץ בְּאֵרִי נמצא בנגב המערבי, כ-4 קילומטר מזרחית לרצועת עזה. בארי הוקמה במוצאי יום כיפור ה'תש"ז 1946, במסגרת 11 הנקודות. הקיבוץ נקרא על שם ברל כצנלסון, שבארי היה שמו העברי. הקיבוץ שיתופי ואין בו חלוקת משכורות והוא דואג לרווחה מלאה של חבריו. הקיבוץ משגשג כלכלית ועיקר פרנסתו ממפעל הדפוס הידוע "דפוס בארי", וכן קיימת גם חקלאות – גידולי שדה, פרדס הדרים, מטעי אבוקדו ומנגו ומרכז אופניים "לה-מדווש".
הטבח בבארי בוצע ע"י ארגון הטרור חמאס, בבוקר 7 באוקטובר 2023, שמחת תורה ה'תשפ"ד, כחלק ממתקפת הפתע על ישראל. בטבח נרצחו 101 מחברי הקיבוץ ונחטפו לרצועת עזה 31. בקרב נהרגו 4 מחברי כיתת הכוננות של הקיבוץ בהם הרבש"ץ, 19 לוחמי צה"ל, 8 שוטרי משטרת ישראל.
הקיבוץ נחרב ברובו, חלקים שופצו, 2 מתחמים חדשים מתוכננים בו, אבל – חלק גדול מחבריו הקימו התישבות זמנית בשטח קיבוץ חצרים.
את הסיור בקיבוץ בארי עורך לנו מנצ'ר (אברהם דבורי), שהיה מזכיר קיבוץ בארי, ואף הדליק את המשואה ביום העצמאות בשנת 1975 בשל פעילותו החינוכית לקידום ילדים ובני עולים חדשים באופקים. הוא אב ל-5 וסב ל- 15 נכדים, כולם גרים בבארי. למזלם הטוב, בימי חג שמחת תורה ההוא, היו בטיול משפחתי בחו"ל. הבית מולו אנו נעצרים הוא הראשון שהנוחבות מעזה הגיעו אליו, וזה ביתה של בתו, שנהרס לגמרי. מנצ'ר מספר על היום הנורא ההוא, מראה לנו מהיכן הגיעו הרוצחים, והיכן התקיים מסע הזוועות שלהם.
"אנו קיבוץ בטראומה", אומר מנצ'ר. "כדי להחזיר את האמון לעצמנו, צריכים להתקיים 3 דברים: להחזיר את החטופים כולם, ומיד; לחסל את שלטון החמאס; כל אלה שאחראים למחדל, שיתפטרו מתפקידיהם ויעזבו – לא יעלה על הדעת שהם ישקמו אותנו".
הקיבוץ הדתי עלומים – משקמים את התיירות
תיירות קיבוץ עלומים כוללת הסעדה בחדר האוכל הקיבוצי, סיורים מגוונים (מלחמה, חקלאות, רפת), דירות אירוח ועוד. הארוחות בחדר האוכל מיועדות לקבוצות בלבד ובהזמנה מראש, חלבי או בשרי – כשר למהדרין, ואפשר גם קפה ומאפה. לתאם הסיורים והאירוח, בטל': 054-7756070 .
עלומים הינו קיבוץ שיתופי דתי המשתייך למועצה האזורית שדות נגב. ממוקם בצפון הנגב המערבי, בסמוך לנתיבות ודרומית לאשקלון. הקיבוץ הוקם בשנת 1966 על ידי שני גרעיני נח"ל ומשתייך לתנועת הקיבוץ הדתי בימינו. הטבח בעלומים התרחש ב-7 באוקטובר 2023. במהלכו התנהל קרב ממושך בין כיתת הכוננות של הקיבוץ וכוחות צה"ל ושב"ס, לבין עשרות מחבלים שתקפו את הקיבוץ, וכן בוצע טבח בידי המחבלים ב-22 עובדים זרים ששהו בו – 12 עובדים זרים מתאילנד ועוד 10 סטודנטים מנפאל, שעבדו בקיבוץ במסגרת "סטודנטים משתלמים בחקלאות".
אריק אייזקסון, שהגיע לקיבוץ עלומים מארה"ב, מעיר תעשייתית למקום בו החקלאות והירוק שולטים, מברך יום יום את הזכות להיות כאן. הוא מספר לנו על שקרה באותו יום ארור, ומוביל אותנו בשבילי הקיבוץ על התחנות שהנוחבות התכוונו להגיע ולאלה שאליהן הגיעו וביצעו את הטבח. בקיבוץ בית כנסת מרווח, שטחים ציבוריים פתוחים ופורחים, רפת גדולה לחליבה וענפי חקלאות שונים. חולפים על פני אזור המגורים של הפועלים הזרים, שממנו נותר רק קיר, וגל עם נרות זיכרון. אייזקסון הוא איש אופטימי ומאמין בשיקום ענף התיירות בקיבוץ ואת ליבלובה המחודש.
מגיעים לזכור ולהזדהות באתר ההנצחה של 'הנובה', בחניון רעים ביער בארי
עד ה-7 באוקטובר 2023, היה חניון רעים מקום פסטורלי ושליו, אליו הגיעו מטיילים כדי לערוך פיקניק, ובעונת החורף כדי ליהנות מפריחת הכלניות. באותו בוקר שחור של 7 באוקטובר, הפך היער שאירח את ההמונים שרקדו וחגגו בפסטיבל הנובה, לשדה קטל נורא. במקום נרצחו 364 איש ואישה, 44 נוספים נחטפו לעזה, ומאות נפצעו. בתוך זמן קצר, כמעט מבלי להתכוון, ואולי באופן טבעי, הפכו היער ואתר המסיבה לאתר הנצחה ספונטני, אליו "עולים לרגל" המוני מבקרים. עם הזמן הוקמו במקום מיצבי זיכרון והנצחה קבועים, ומסלול הליכה בין המיצבים.
עוברים בין העמודים עליהם נתלו תמונות הנרצחים והחטופים לצד דגלי ישראל, מתרגשים מפסלי הכלניות האדומות שכמו "נשתלו" בשטח, קוראים על האירועים הקשים באמבולנס המוות, במכולות האשפה ובבר הקטן, ולא עוצרים את הדמעות. מי שרוצה, יוכל להמשיך מכאן לביקור במיגונית שנמצאת מול הכניסה לקיבוץ רעים (שאף בו נעשו טבח ומעשי זוועה), שקיבלה את הכינוי "מיגונית ענר", על שמו של ענר שפירא ז"ל, שהציל במו ידיו מבלים רבים שהצטופפו בה, ולבסוף נרצח. בקרן קיימת לישראל לקחו על עצמם לטפל במתחם ההנצחה רעים, כולל סלילת דרכי נגישות, שירותים תיקניים ועוד, וקק"ל תיטע סמוך לכאן, את "יער חרבות ברזל".
אמן הצילום, אמיר חודורוב, בונה אתר ההנצחה, מלווה אותנו במתחם ומסביר את העבודה המופלאה שהוא משקיע כאן, בהתנדבות, ומה עוד צפוי במקום. הוא הגה ויצר את קולאז' ההרוגים בנובה – תמונה ענקית שמורכבת מתמונותיהם של מאות הנרצחים, והפכה בישראל וברחבי העולם לסמל הטבח הנוא הזה. לדבריו: "45 ימים, מעל 400 שעות, אני מלקט את הפנים, את השמות, מחבר בין חברים, זוגות, אחים ואחיות ובני משפחה. המוח לא יכול להבין והלב מתפרק לרסיסים, הסיפורים של כל אחד ואחת, מעשי גבורה ונתינה למען האחר, כאלה שכבר היו בחוץ וברחו, חזרו אחורה להציל אחרים בהקרבה בלתי נתפסת". מצמרר ומעורר השתאות.
המנכ"לית מסכמת: בדרך חזרה מהעוטף למרכז, מסכמת רינה קמני, מנכ"לית ההתאחדות מזה חצי שנה, ואומרת: "זה הסיור השני לעוטף עזה שההתאחדות ארגנה, ולפניו קיימנו סיור מרתק לצפון שטרם השתקם מאז המלחמה. הסיורים האלה חשובים, מרגשים, מחזקים ומרחיבים האופקים לאנשי התיירות. הם גם מהווים הזדמנות ליצור חוויות משותפות ולהכיר את הקולגות מההתאחדות, ובכוונתנו להוסיף עוד הכשרות מוסיפות ידע. אנו מקווים ומאמינים שנוציא את ההתאחדות ממשבר מס' 2 (הראשון, בקורונה), לדרך של הצלחה והתרוממות הענף".